האם מעסיק שעוקב אחר עובד בזמן מחלה פוגע בפרטיותו ומקים לו זכות להתפטר בדין מפוטר?

העובדות ---------- רויטל סלם (להלן: "העובדת") עבדה בעיצובים גרפיקה ותקשורת שיווקית בע"מ (להלן: "המעסיקה") כגרפיקאית במשך כחמש שנים. בסמוך לסיום עבודתה נעדרה העובדת במשך מספר חודשים והמציאה אישורי מחלה. המעסיקה שחשדה שהעובדת אינה באמת חולה, פנתה למשרד חקירות בבקשה שיעקוב אחריה. לאחר שנודע על כך לעובדת, היא הודיעה על התפטרותה ותבעה פיצויי פיטורים עקב פגיעה חמורה בפרטיותה ובכבודה. פסק הדין ---------- על פי הפסיקה, על מנת שעובד יהא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, על העובד לעבור שלוש משוכות: האחת, להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו או "נסיבה אחרת" שבשלה אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו. השנייה, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר. השלישית, להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון. בית הדין קבע, כי לא הוכח קשר בין החלטתה של העובדת להתפטר ובין העובדה שהמעסיקה פנתה לחוקרים. צוין, כי אמנם בנסיבות מסוימות, כאשר מתברר לעובד שהמעביד בולש אחריו, מחוץ לחצרי המפעל ובזמן שהעובד אמור להיות חופשי לענייניו, מידת הפגיעה בזכות הפרטיות של העובד היא כזו המצדיקה התפטרות אף ללא התראה שתאפשר למעביד לתקן את דרכיו, אך אין זה המקרה כאן. לאור זאת, התביעה לפיצויי פיטורים נדחתה. לגבי הפרת חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת השכר") נפסק, שממצאי חוקר פרטי מהם עולה שהעובד אינו שוהה בביתו בזמן מחלה, אינם מהווים בהכרח ראיה לכך שאישורי המחלה אינם משקפים את מצבו הבריאותי של העובד. ממצאי חקירה כאמור יכולים לכל היותר להעיד על כך שהעובד מבצע פעולות שאינן מנוחה עקב מחלה. הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, נקבעו הגנות על זכות זו בחוק הגנת הפרטיות. בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מפורטים 11 מקרים של פגיעה בפרטיות. אחת מהן היא: "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת". תנאי מקדמי לתחולת ההגנות שנקבעו בחוק הגנת הפרטיות, הוא תום לבו של הנתבע. המעסיקה לא פנתה לחוקרים כאמצעי ראשון ומיידי לברור בשאלה מה מצבה הרפואי של העובדת. הפניה לחוקרים נעשתה לאחר שחשדה של המעסיקה התעורר. המעסיקה ניסתה לפנות לעובדת, אך העובדת לא הגיבה לפניותיה. בנוסף, על פי הפסיקה, לא כל פניה לחוקר פרטי משמעה הפרת הפרטיות של העובד. דהיינו, פניית מעביד לחוקרים פרטיים אינה פסולה בכל מקרה או מעצם טבעה, לכן אין סיבה לייחס למעסיקה חוסר תום לב בכך, שפעלה כך על מנת לברר את מצבה של העובדת בעת המחלה. בית הדין קבע, כי אין מקום לתביעה המבוססת על חוק הגנת הפרטיות.