עובדת שפוטרה בפיטורי צמצום פוצתה ב- 44,943 ש"ח בגין אי מתן התראה לפני שימוע

העובדות ---------- הילה ויינינגר אמיגה (להלן: "העובדת") הועסקה באמדוקס (ישראל) בע"מ (להלן: "המעבידה") עד לפיטוריה ביום 28.11.08. במהלך השנים התרחב היקף העסקתה, ובהתאמה התשלום בגין התוספות הנלוות לשכרה. בהליך זה עלו שאלות רבות שהיו דרושות הכרעה בין היתר, האם הוכח, כי העובדת פוטרה עקב פיטורי צמצום בחברה; האם קוים הליך שימוע והאם התנהלות המעבידה במסגרת פיטורי העובדת הייתה כדין. לטענת העובדת, מעולם לא נאמרה באופן מפורש הסיבה לפיטוריה. המעבידה פרסמה, כי הפיטורים הינם בגין צמצומים הנובעים ממשבר עולמי, אולם לטענת העובדת, פעילות החברה לא נתמעטה ורווחיה באותה שנה לא נפגעו. לטענת המעבידה, פיטורי העובדת נדרשו על רקע הליכי צמצומים בחברה אשר התרחשו בסוף שנת 2008, במסגרתם הסתיימה העסקת עובדים רבים בחטיבות שונות בחברה. פסק הדין ----------- בפסיקה נקבע לא אחת, כי הצורך בפיטורי צמצום יסודו באילוצים כלכליים ובמגמה להבריא את מקום העבודה, תוך שיתוף נציגות העובדים, כאשר הפיטורים אין יסודם באי התאמת העובד לתפקיד, אלא לאור בחינת קריטריונים אובייקטיבים שנקבעו ע"י הצדדים. עם זאת נקבע, כי גם במסגרת פיטורי צמצום יש לבחון עניינו של העובד כפרט, מידת הפגיעה בעובד, לרבות מצבו האישי, כל זאת לאחר קיום דיון ומתן הזדמנות לעובד להשמיע דברו טרם תינתן החלטה בעניינו. בנסיבות אלה נקבע, כי גם אם מדובר בפיטורי צמצום שאינם רחבים, אלא מתייחסים למחלקה ספציפית אחת, היה על המעבידה לזמן את העובדת להשמיע את דבריה, ולנסות לשכנע את מנהליה בדבר הישגיה ונכונותה לעבודה מאומצת. תכלית זו סוכלה שעה שהעובדת לא זומנה, פרק זמן סביר מראש להשמיע טענותיה, ולא ניתנה בידיה אפשרות לשטוח את מלוא טענותיה, טרם פיטוריה עקב צמצומים. אין צורך להכביר מילים בדבר הכלל המוטמע בפסיקה, לפיו על המעסיק ליתן לעובדו זכות טיעון טרם שתתקבל החלטה העשויה לפגוע בו. זכות הטיעון היא זכות יסוד הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי. כמו כן, טרם ההחלטה על סיום העבודה, יש לאפשר לעובד לומר את דברו. שמיעת העובד מתחייבת מהיחסים המיוחדים בין עובד למעבידו, הדורשים הגינות, שהיא למעלה מחובת תום הלב. הליך זה חייב להיות כנה ואמיתי, ולא כדי לצאת ידי חובה. במקרה דנן, לעובדת לא ניתן פרק זמן סביר מראש קודם להליך השימוע, דהיינו השיחה שהתקיימה עם העובדת ביום 28.10.08. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי העובדת קיבלה מבעוד מועד זימון להליך "שימוע" ובכך, נפל פגם בהתנהלות המעבידה. כפועל יוצא מהאמור לעיל, קבע ביה"ד, כי אין לראות בשיחה שהתנהלה באותו יום, כשיחה העונה אחר דרישות הדין בעניין שימוע. ממילא התוצאה תהא, כי לא ניתנה לעובדת הזדמנות נאותה מראש להיערך להליך השימוע, להכין טיעוניה ולהשמיע התנגדותה לעצם הפיטורים. המעבידה אינה יוצאת ידי חובתה מעצם השאלה, האם לעובדת יש מה לומר בעניין פיטוריה, שעה שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה מראש להתכונן לישיבה. כמו כן, טענת המעבידה, כי העובדת צפתה את המהלך ואמרה למקורביה, כי לדעתה תפוטר, איננה פוטרת המעבידה מחובת עריכת שימוע. יתרה מכך, וככל שביה"ד הכיר בישיבה מיום 29.10.08 כישיבת שימוע, בהתאם להוראות הדין, נפל פגם בהתנהלות המעבידה, שעה שבמהלך הישיבה נמסר לעובדת מכתב פיטורים. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכות הפסוקות בעניין חובת השימוע, ומלמדת היא, כי טרם להליך השימוע, פיטורי העובדת היו בבחינת מעשה עשוי וגמור. בנוסף, לא הוצג בפני בית הדין פרוטוקול ישיבת שימוע. בהתאם להלכה הפסוקה, העדר פרוטוקול ישיבת שימוע הינו פגם העלול להביא לביטול פיטורים שעה שבהעדרו, מתקשה בית הדין לפקח על תקינות הליך הפיטורים. אשר לטענת המעבידה, לפיה היא אינה גוף ציבורי ואף לא גוף דו מהותי על כן חובת השימוע הרלוונטית הינה חובה מוגבלת החלה על גופים פרטיים - טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות ההלכה הפסוקה, ומכל מקום אין מדובר במעסיק פרטי המעסיק מספר מצומצם של עובדים, אלא במעסיק, אשר לגישת המעבידה, מעסיק מאות עובדים. ברור, כי יש להחיל על מעסיק דוגמת המעבידה את ההלכות בדבר עריכת שימוע, גם אם מדובר בגוף פרטי. לעניין גובה הפיצוי לעובדת נקבע, כי לא בכל מקום בו מופרת זכות השימוע די בהפרה זו כשלעצמה, על מנת לזכות את העובד בפיצוי כספי עקב הפרת הסכם העבודה. דהיינו, על העובד להצביע על אירוע של פיטורים שאינם כדין, על נזק שנגרם בגין הפסד השתכרות וכן על הקשר הסיבתי בין הפיטורים לנזק זה. הפיצוי בגין הפרת חובה זו אינו מהווה פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, אלא בגין נזק ממוני שעניינו הפסד השתכרות צפוי. הפסד השתכרות אשר ייתכן והיה נמנע ככל שהיה מתאפשר לעובד להשמיע את טיעוניו ולמנוע את פיטוריו. נקבע, כי לא קיימת הצדקה לפסיקת פיצוי כספי בגין הפרת זכות השימוע, עת הוכח, שככל שהייתה ממומשת זכות השימוע הלכה למעשה, סיכוייו של העובד להשפיע על החלטת המעביד ביחס לפיטוריו היו נמוכים. עם זאת, במקרה זה לא שוכנע בית הדין, כי ככל שאכן הייתה ניתנת לעובדת זכות הטיעון, לא הייתה מתקבלת החלטה שונה בעניינה, וזאת נוכח תקופת עבודתה ותרומתה לעבודה על פני כל תקופת ההעסקה, ובפרט נוכח העובדה, כי תקופה קצרה טרם ההחלטה סוכם, כי העובדת תמשיך עבודתה בהיקף משרה גבוהה יותר. לאור העובדה, כי לא נערך הליך שימוע בשים לב לתקופת העבודה אשר נמשכה למעלה מעשור ונסיבות סיום העבודה, קבע בית הדין את סכום הפיצוי בגין רכיב זה בגובה שלושה חודשי השתכרות בהיקף משרה של 80% (שיעור המשרה בו הועסקה העובדת בפועל) ובסך כולל של 44,943 ש"ח.