מיצובישי אאוטלנדר: מבחן דרכים

זינוק ראשון מסלק את החשש מפני חולשת המנוע. האאוטלנדר אינו חזק במיוחד אבל בזכות זמינות הכוח אינו מרגיש חלש. יציאות רמזורים מהירות מגלות את ההשהיה הרגילה שיש לתיבות רציפות, אבל אחרי כן הוא עומד בקצב, ואינו איטי. בשיוט בין עירוני מביאים המנוע ויחסי ההעברה הארוכים תנועה נעימה, ואולם בקצב משתנה, האצות או טיפוס בעליות, נוצר רעש שאינו מזמין במיוחד. בייחוד בעליות, חטיבת הכוח מרגישה מאומצת מדי. מצד שני, לא הייתה בעיה לשמור על קצב טוב גם בטיפוס לירושלים עם שישה נוסעים. ברוח ימים אלה יש מצב חיסכון שמשפיע על המנוע ובקרת האקלים אך מכהה את המצערת באופן לא נעים.

צריכת הדלק מאוד מגוונת. במישור הרגוע ניתן להגיע לאיזור ה-13 ק"מ לליטר(!), והממוצע לנסיעה בין עירונית מגוונת עם שישה עמד על 11.5 ק"מ לליטר. תוואי מאומץ הביא 8.2 ק"מ לליטר. בסך הכל לא רע בכלל לכלי גדול שכזה.

הלך האיוו
גירוש האיוו מהאאוטלנדר בולט גם בהתנהגות. בניגוד לרכב הקודם, שהרגיש ספורטיבי, החדש מרגיש בוגר ומבוגר. התנהגות הכביש בטוחה אבל נעדרת טמפרמנט עם כניסה איטית לפנייה ונטייה גדולה מדי להרחיב את הקו. בהאצה הצמיגים הקדמיים מאבדים אחיזה בקלילות מרובה, כאילו מדובר ברכב שופע כוח, והיללות נשמעות למרחוק. אבל ההגה הוא המרכיב המעצבן במשוואה. הוא מנותק, חסר דיוק, משנה משקל באופן לא הדרגתי ומושפע מדי מכח המנוע.

 

עקירת האיוו מורגשת גם בשבילים, שם הנטייה לתת-היגוי, והשפעת המומנט על ההגה, מוחשיים בהאצות ממהירות איטית. ברגע הראשון התחושה היא שהרכב נחבט מדי על אבנים וקפלים חדים, אך המצב משתפר כאשר עולה המהירות. הרכב מרגיש טוב יותר על השבילים מעל איזור ה-50 קמ"ש והיכולת שלו לטפל במפגעי השביל משתפרת.

שאלת התמורה
מה שמשחק לטובתו של האאוטלנדר הוא מחיר מושך לגרסת שבעת המקומות הבסיסית – 170,000 שקלים. לאאוטלנדר שתי גרסאות נוספות, כפולות הנעה: סופרים (190,000 שקלים) עם גג נפתח, מצלמה אחורית ומערכת מולטימדיה, ועלית (205,000 שקלים) עם עור, ותפעול חשמלי למושב הנהג ולדלת האחורית. אבל נראה לנו שדווקא גרסת האינסטייל הבסיסית מציעה את העסקה הטובה ביותר. האאוטלנדר החדש אינו מלהיב, מבריק או סקסי, ולמרות שבסך הכל מדובר ברכב נעים ושימושי הוא חסר את הסקס-אפיל ההכרחי ברכב פנאי.

היכנסו לטלגרם של ביזפורטל ותהנו מתכנים ייחודיים