התאחדות בתי מלון אינה מוסד ציבורי

תקציר ע"מ 9321-12
התאחדות מלונות אילת נ' פקיד שומה אשקלון
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורה של התאחדות מלונות אילת בדרישה כי תוכר כמוסד ציבורי לעניין סעיף 9(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). בית המשפט קבע כי תוצרי הלוואי הברוכים של ענף התיירות ובתי המלון, כגון יצירת תעסוקה, יצירת מוקדי בידור ותרבות, פיתוח אתרי נוף ועוד, אין בהם כדי להפוך את בתי המלון מ"עסקים" ל"מוסדות ציבוריים" ואת תעשיית התיירות מתעשייה עסקית ל"מטרה ציבורית" כפי שטענה המערערת.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המדובר בערעור על שומות המס של המערערת לשנים 2006-2006. המערערת היא עמותה אשר מייסדיה וחבריה הם בתי מלון בעיר אילת ופעילותה מתמקדת בקידום בתי המלון באילת. היא מוגדרת כמלכ"ר לעניין חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ועיקר הכנסותיה הוא מדמי חבר שמשלמים חבריה. לטענת המערערת הכנסותיה פטורות בהיותה "מוסד ציבורי" כמשמעותו בסעיף 9(2) לפקודה. לטענתה, הגם ש"תיירות" אינה נמנית על המטרות הציבוריות המוגדרות בסעיף 9(2) לפקודה וגם לא במטרות הנוספות שנקבעו על ידי שר האוצר מכוח סמכותו על פי אותו סעיף – בכל זאת יש לראות בה כמי שפועלת להשגת מטרה ציבורית. לשיטתה אמנם התיירות אינה מטרה העומדת בפני עצמה, אך היא אמצעי להשגת מטרות אחרות - בראש ובראשונה מטרות כלכליות וחברתיות. המטרות המהותיות ביסוד פעילותה, כך טוענת המערערת, הן מטרות ציבוריות כהגדרתן בפקודה וקביעות שר האוצר - ובהן עידוד התעסוקה וההכשרה בעיר אילת, סיוע לעיר אילת המרוחקת והמבודדת וממילא גם קידום פעילות תרבות, חינוך וספורט באילת.
דיון
אין לקבל את עמדת המערערת. נקודת המוצא היא כי בית מלון הוא עסק ולא "מוסד ציבורי" וכי תיירות אינה מטרת ציבורית. תוצרי הלוואי הברוכים של ענף התיירות ובתי המלון כגון יצירת תעסוקה, יצירת מוקדי בידור ותרבות, פיתוח אתרי נוף ועוד, אין בהם כדי להפוך את בתי המלון מ"עסקים" ל"מוסדות ציבוריים" ואת תעשיית התיירות מתעשייה עסקית ל"מטרה ציבורית". את מבחני ה"מטרה הציבורית" ו"המוסד הציבורי" שבסעיף 9(2) לפקודה יש לפרש כמתייחסים לליבת המטרה והמוסד ולא לתוצרי הלוואי שלהם. ההרחבה הפרשנית שמבקשת המערערת עלולה להוביל למדרון חלקלק שבגדרו ייכללו פעילויות עסקיות רבות שיחסו תחת כנפי ה"מטרה הציבורית".
עם זאת, יש לקבל את טענתה החלופית של המערערת, שככל שאין היא מהווה "מוסד ציבורי" הרי יש לאפשר לה לקזז את הפסדיה משנת 2005, שכן בדוחות המס לשנת 2006 ואילך דיווחה המערערת על עצמה כמוסד ציבורי ובהתאם לא קיזזה את ההפסדים משנת 2005. המשיב מתנגד לקיזוז האמור, שכן לשיטתו, המערערת לא קיזזה את הפסדיה משנת 2005 בדוחות המס של 2006 ואילך, ולפיכך אין להתיר לה כעת לבצע את הקיזוז על פי הוראות סעיף 28 לפקודה. נפסק כי אין לקבל את טענתו של המשיב, משום שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם כללי ההגינות הבסיסית הנדרשת מהרשות בעת הפעלת שיקול דעתה על פי חוק. ברור בעליל כי המערערת לא קיזזה את הפסדי שנת 2005 מהכנסותיה בדוחות המס לשנת 2006 ואילך לא משום שוויתרה על זכותה לקיזוז הפסדים, אלא כי סברה, וכעת נפסק כי סברה זו מוטעית, שהכנסותיה פטורות ממס בהיותה "מוסד ציבורי", ועל כן מטבע הדברים לא ביקשה לקזז הפסדים מועברים מהכנסות פטורות.

תוצאה
הערעור נדחה. לא נעשה צו להוצאות.
בבית המשפט: המחוזי בבאר שבע
לפני: כב' הנשיא י' אלון
ניתן ביום: 28.04.2013