חיוב מלכ"ר במע"מ בגין יבוא טובין בלתי מוחשיים

תקציר ע"מ 1053/07
עמותת התבנית נ' מע"מ ת"א 3

בית המשפט המחוזי פסק כי המערערת, עמותה העוסקת בתחום המחשבה הפילוסופית, חייבת במע"מ על יבוא טובין בלתי מוחשיים, בגין הסכם שבו התקשרה עם חברה בארצות הברית לקבלת ייעוץ בתחום פעילותה. עוד נפסק כי אף אילו היה מדובר בקבלת שירותים - יש להחיל הוראות את סעיף 15(א)(2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק" או "חוק מע"מ").
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המערערת היא עמותה בתחום המחשבה הפילוסופית אשר הוקמה בשנת 2000 ונרשמה כמוסד ללא כוונת רוח לעניין החוק. נוסף על כך, המערערת מוגדרת כמוסד ציבורי במשמעותו בסעיף 9(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). פעילות המערערת באה לידי ביטוי במפגשים, בכנסים ובהרצאות. המערערת התקשרה בהסכם עם חברה בארצות הברית לקבלת ייעוץ טלפוני או בכל דרך אחרת לעניין נושאים המצויים בגדר פעילותה: מחקרים בתחום הבנת החיים והתפתחות אנושית, התייעצויות בנושאים המפורטים לעיל וסמינרים המבוססים על מחקרים, כאשר הייעוץ מועבר בין הגורם המוסמך בעמותה לבין הגורם המוסמך בחברה תושבת חוץ האמריקאית. הספקת השירות למערערת מתבצעת בין היתר באמצעות כתב, תקשורת קווית, פקס ודואר אלקטרוני. לשיטת המשיב, העמותה ייבאה טובין ושירותים לישראל, ועל פי סעיפים 2 ו-15 לחוק מע"מ ותקנה 6ד לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 - יבוא טובין ושירותים חייב במע"מ.
דיון
ההגדרה של המונח "טובין" היא הגדרה רחבה אשר אינה בבחינת רשימה סגורה. מההגדרה אף עולה במפורש כי "טובין" לעניין חוק מע"מ כוללים לא רק נכסים מוחשיים אלא גם כל נכס בלתי מוחשי, כולל זכות וידע כאמור. המונח "זכות" שהוא חלק מההגדרה הרחבה של "טובין" פורש בפסיקה באופן רחב כך שתיכלל בו כל זכות בעלת ערך כלכלי, לרבות פטנטים, מוניטין, זכויות על פי חוזה וכדומה.
בהקשר זה יש להבהיר כי השאלה אם מדובר במלכ"ר או בעוסק אינה רלוונטית, שכן סעיף 2 לחוק מטיל את החיוב במע"מ בגין יבוא טובין הן על מלכ"ר והן על עוסק.
יבוא אינו מוגדר בחוק מע"מ ואף לא בפקודת המכס. יש לקבל את כי עמדת המשיב שלפיה פקודת המכס מסדירה יבוא של טובין מוחשיים בלבד, ואילו חוק מע"מ חל במפורש גם על יבוא טובין בלתי מוחשיים - הרי המונח "יבוא" לעניין פירוש חוק מע"מ צריך להתייחס להגדרת פעולת היבוא כך שתכלול גם טובין בלתי מוחשיים. פעולה זו בנוגע לטובין בלתי מוחשיים יכולה להתבצע בדרכים שונות, לרבות העברת התכנים הבלתי מוחשיים באמצעות הטלפון כמו במקרה הנוכחי.
אילו היה מדובר בקבלת שירות מתושב חוץ - סעיף 15 לחוק קובע את החבות במע"מ לעניין שירות שניתן בישראל. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 15(א)(2) לחוק הקובע לעניין השירות כי הוא "ניתן לתושב ישראל, לשותפות שרוב הזכויות בה הן של שותפים תושבי ישראל או לחברה שלעניין פקודת מס הכנסה רואים אותה כתושבת ישראל".
לדברי המערערת, טענתו של המשיב בדבר החלת המע"מ על שירותים במקרה הנוכחי היא בגדר ניסיון דחוק המעמיק את הבלבול וחוסר הבהירות. המערערת טוענת כי אין מקום לקבל את עמדת המשיב שעל פיה עמותה נכללת במסגרת ההוראה לעיל, מכיוון שעמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי המחוקק מצא לנכון לכלול בסעיף האמור שותפות וחברה באופן מפורש. אין לקבל טענה זו. אכן, סעיף 15 לחוק אינו כולל התייחסות ספציפית לתאגידים אחרים מלבד חברה ושותפות בהתייחסותו לתושב ישראל. עם זאת, אין מקום שלא לכלול במסגרת סעיף 15(א)(2) לחוק תאגידים שאינם חברה או שותפות המקבלים שירותים מתושב חוץ.
תוצאה
הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופטת ד' קרת מאיר
ניתן ב-12.5.2013