יגאל שתיים: "העוני עבר דירה - כבר לא רואים דירות 80 מ"ר שפליטים אפריקאים נדרשים לשלם עליהן 13,000 ש' לחודש"

בסוף של שבוע בו התמלאה ישראל באבק כוכבים, בחגיגות נוצצות ובדיבורים על מדינה דיגיטלית ועל המיליארדים שיגיעו מהגז, החלטנו לעצור ולהסתכל על הצד הפחות נוצץ במדינת ישראל - אזור התחנה המרכזית בת"א בו נמצאים אותם עשרות אלפי אנשים, שהגיעו לפה בדרך לא דרך מהיבשת השחורה וחיים בתוכנו ללא מעמד כבר מספר שנים.

קבוצת אנשים זו היא למעשה חסרת הגדרה רשמית והנתונים על חייהם והתנהלותם הכלכלית כמעט ולא קיימים. יש מי שיקרא להם מסתננים, יש מי שיקרא להם פליטים, יש מי שירצה לגרשם ויש מי שיסייע להם כמחווה הומניטרית. מאז הקיץ האחרון זרם בני האדם שהגיע ממקומות כמו אריתריאה ודרפור פסק, בעקבות הקמת גדר הביטחון בגבול הדרומי, ומי שכבר נמצא פה הולך ומתאקלם בחיים החדשים שמתרכזים בעיקר בדרום תל אביב, אך גם במקומות אחרים בארץ.

על מנת להבין קצת יותר מקרוב את מצבם של אותם האנשים, שוחחה כתבת Bizportal עם יגאל שתיים, פעיל חברתי שמוכר לרבים גם מהפייסבוק, שהחליט לפני כ-500 יום לצאת מהבית המוגן והחם שלו במרכז העיר ולהקים את 'מרק לווינסקי', יחד עם אורלי פלדהיים, לאחר שהבין שבמרחק הליכה קופאים בני אדם חסרי כל בחורף התל אביבי. מאז הוא מתייצב בגינת לווינסקי שליד התחנה המרכזית ודואג למחסורם, אוכל, בגדים, נעליים, שמיכות ובעצם כל דבר שמביאים לו ולמתנדביו הרבים ישראלים מכל שכבות העם.

כשאני מסבירה לו כי אני מתעניינת גם בפן הכלכלי, יגאל מבהיר כי הוא לא הולך לדבר על מספרים אבסולוטיים, מאחר ואין כאלה באופן רשמי, אלא הוא מעדיף להתייחס לתופעות כפי שהוא נחשף עליהן, מעצם הקשר הבלתי אמצעי שפיתח עם הקהילה האפריקנית שמהם הוא שומע על חייהם, על הבתים שהם שוכרים, על העבודות בהן הם עובדים ועל האופן שבו הם רואים את החברה הישראלית.

המדינה הכירה - אך הם נותרו חסרי מעמד

"אלו אנשים שהתחילו להגיע לפה לפני כחמש שנים ולדעתי הם צריכים להיחשב כפליטים כי 90% מהם הגיעו מאריתראה, כלומר ברחו מדיקטטורה. למעשה המדינה הכירה בהם כי הם נושאים את אחת משלושת סוגי הויזה שהנפיקה להם מדינת ישראל, לאחר שהתקבלו על ידי שירות בתי הסוהר בבתי המעצר בדרום ושוחררו משם לדרום ת"א. אבל בפועל הם מתנהלים ביננו ללא מעמד, ללא זכויות לשירותי בריאות ורובם גם עובדים ללא תלושי שכר מוסדרים. למעשה בכך שהיא לא נותנת להם מעמד מוסדר, המדינה מעודדת את היווצרותה של הכלכלה השחורה. זו הגדרה נכונה מאחר שמדובר בכסף שעובר ידיים והמדינה לא מקבלת את המס שמגיע לה ובכך היא מפסידה פעמיים."

"לפי המספרים הרשמיים קבוצת האפריקנים מונה מעל ל-60 אלף איש אבל לדעתי מדובר בחצי מהמספר הזה והמספר שפורסם הוא מספר של מי שיש לו אינטרס פוליטי להפחיד ולהבהיל כאילו מדובר בכמות גדולה מאוד של אנשים שונים כל כך מאתנו. חשוב להפריד את הקבוצה הזו מקבוצת העובדים הזרים שמיובאים לארץ בצורה מוסדרת פחות או יותר."

שתיים לא חוסך בביקורת על היחס של הממשלה אל הקהילה השחורה ואל הפתרונות שהיא מציעה, "בגלל המראה השונה, את האפריקאים מאוד קל לקטלג וזה מה שעשתה ממשלת הליכוד. המדיניות המטומטמת שלהם העדיפה להוציא מיליוני שקלים רק כדי לא להכיר בהם. למשל הבנייה של מחנה האוהלים בדרום, שהוקם במהירות בהשקעה של כ-50 מיליון שקל, רק כדי שישמש כתפאורה להצהרות של הממשלה על גירושם. כמובן גם זה שלא מאפשרים להם לעשות ביטוחי בריאות כמו לכל אדם במדינה נורמלית - זה טימטום שעולה למדינה מיליונים מיותרים לגמרי. הממשלה בחרה במדיניות שמשאירה אותם ללא מעמד ויכולת השתלבות באופן חוקי, במקום לקבל אותם כידיים עובדות שיכולות היו להחליף עובדים זרים אחרים שעולים למדינה מיליונים בגלל כל המתווכים שבאמצע".

מדד המנות של 'מרק לווינסקי'

"האפריקנים, שרובם הם גברים צעירים, עובדים 'ביג טיים' ונחשבים בעיני רבים מהמעסיקים כעובדים מצוינים. הם עובדים במגוון רחב של עבודות, זה לא רק בשטיפת כלים במסעדות, זה גם כעובדים של חברות הקבלן של עיריית ת"א, בגיזום, בשטיפת מכוניות, בניקיון, בשיפוצים ובהובלות – בעיקר בעבודות שישראלים לא מוכנים לעשות".

לדברי שתיים, "לפי מדד המנות של 'מרק לווינסקי', במחצית השנה הראשונה של 2012 חילקנו כל יום בין 300-850 מנות ביום וללא ספק היה מדובר אז בעוני גדול מאוד של אנשים שלא מצליחים לעבוד מספיק לפרנסתם, חסרי נעליים וחסרי אוריאנטציה. כיום ירדנו לחלוקה של 3 פעמים בשבוע ואנחנו מחלקים עשירית מהכמות הזו.

שכר דירה לפי גולגולת - הגיע גם ל-13,000 שקל בחודש

"כמו כל האנשים בעולם גם הם רוצים לשרוד ולשפר את תנאיהם. כיום אני יכול לומר לך שאין לי ספק שהעוני עבר דירה. מלגור בגינה או בכל מני כוכים שלא ראויים למגורים, או כמו אותה דירה של 80 מטר מרובעים בה גרו בפברואר בשנה שעברה כ-150 איש. זה צולם ותועד במסגרת כתבה בידיעות אחרונות - וזו לא הגזמה. אם את חושבת שזה עלה להם גרושים את טועה, הדירה הזו של 80 מ"ר עלתה להם 13,000 אלף שקל כי המשכיר ניצל את מצבם וגבה שכר דירה לפי גולגולת".

"כיום מצבם השתפר באופן משמעותי וכבר לא רואים דירות כאלה. רבים מהם גרים כבר בדירה של שני חדרים עם כ-10 אנשים, או 6 אנשים שישנים בדירה של 20 מטר ומשלמים כ-2,600 שקל לחודש, זה עדיין מאוד צפוף אבל זה הרבה יותר טוב ממה שהיה.

"לרוב לא מדובר בבתי מגורים רגילים אלא בבניינים שהיו מסחריים והסבו אותם למגורים על ידי חציצה של לוחות גבס וככה גרים מאות אנשם בחדרים קטנים. למרות שזה צפוף, ובלי טיפה של פרטיות לפחות יש להם איפה לשים את הראש, יש להם מים זורמים, יש להם עם מי לדבר. כדי להחזיק דירה שכזו במשכורות שהם מקבלים הם צריכים לעבוד קשה וזה מה שרובם עושים".

"צריך להבין שאחד הדברים שמאפיינים את האפריקאים שנמצאים כאן זה שהם רגילים לעוני ולחיי שיתוף. הם מאוד תומכים אחד בשני. למשל אם אחד קיבל היום מה שהם מכנים צ'יק צ'אק ג'וב, שמביא להם בממוצע 200 שקל ליום עבודה שיכול להימשך גם 12 שעות, הוא יחזור וידאג להביא בסוף היום לשותפיו שלא מצאו היום עבודה – מנה של חומוס".

אסירי תודה, למרות שיש הלנות שכר מחפירות

"אני מכיר עשרות פליטים שגם כשהעלו אותם לאוטובוסים על מנת לגרש אותם הם אמרו תודה והיו אסירי תודה על כך שנתנו להם להיות פה. ככלל אני לא שומע מהם תלונות. הדבר הבולט שמפריע להם אצלנו הישראלים זה שאנחנו חושבים שהם פושעים. אני לא אומר שאין בכלל פשיעה, אבל רוב האנשים הם נורמטיביים, הם לא פונים לבצע שוד מזויין ברגע הראשון שאין להם מה לאכול. אני בעיקר רואה אצלם צניעות וקבלה של מצבם והם עובדים נורא נורא קשה כדי לשרוד פה".

"אל תשכחי שזו אוכלוסייה שקופה שהיא החלשה ביותר בסולם העובדים בישראל ולכן יש רבים מהם שמנוצלים על ידי המעסיקים. מספיק שהמעסיק יגיד לעובד האפריקני שהוא מזמין לו משטרה והוא מרים את הרגליים ובורח. 'קו לעובד' מלאים בבקשות לסיוע משפטי על רקע תלונות שלהם על הלנות שכר מחפירות. את חושבת שהם באמת יכולים להתלונן למישהו על זה שלא שילמו להם בכלל או על שעות נוספות?".

"אבל זה בהחלט לא קורה אצל כל המעסיקים והם גם לומדים מהר אצל מי כדאי לעבוד ואצל מי לא. הם גם מסתדרים כבר יותר טוב עם המנטליות, עם השפה וככל שעובר הזמן זה כמו כוח טבע והדברים הולכים ומסתדרים וגם הישראלים מתרגלים אליהם יותר ויותר ורואים את היכולת שלהם לתרום כעובדים חרוצים וחסונים".

"מאז שהתחלתי בפעילות למען הפליטים גיליתי שמעבר לפוליטיקאים ולמתלהמים והגזענים למיניהם - יש לנו עם מופלא. אתמול למשל אספתי בכיכר המדינה ממישהי שפנתה עלי שמונה שקים של בגדים של הילדים שגדלו. היא פנתה אלי כשזיהתה אותי מהפייסבוק כשהייתי בגינת המשחקים עם הבת שלי.

"בשנה וחצי האחרונות קיבלתי הצעות לתרומה מכל הסוגים והמינים. זה יכול להיות 500 נעלי עור איטלקיות בחיפה, או נעלי הספורט של רצי מרתון תל אביב, או עובדי גוגל ישראל שתרמו לנו 500 ארוחות ממסעדה מזרחית, או מישהי מירושלים שהציעה לנו 100 שמיכות שיוצרו במפעל ויצאו סוג ב' רק בגלל שהדוגמא לא היתה במקום הנכון. ואי אפשר בלי להזכיר את מסעדת 'רק בשר' שכבר 500 יום מכינים לי סיר ענק של 50 ליטר עם מרק בשר וירקות עשיר. עד היום חילקנו כרבע מיליון מנות וקיבלנו סיוע ממאות מתנדבים". בשלב הזה יגאל כבר לא יכול לעצור את דמעות ההתרגשות, וגם אני.

כשאני מבקשת ממנו לשמוע מה הפתרון שלו למצבה של הקהילה האפריקנית הוא אומר "לדעתי פתרון הקסם לכולם יהיה קבלה של הקהילה הזו כלגיטימית על ידי הציבור והמעסיקים הישראלים. בפועל ישראל כבר מעניקה להם מקלט וכל מה שצריך זה שכמו בכל העולם יתנו להם גם היתרי שהייה ועבודה זמניים ויהפכו אותם לעובדים לגיטימיים שתורמים לכלכלת ישראל".