ביטוח לאומי ומלחמתו בפרילנסרים כיצד יורדים מהעץ הגבוה?

"אנו מצהירים, כי מודל התעסוקה כפי שבוצע על ידי החברות התובעות, אינו יוצר יחסי עובד ומעביד בין העובדים שהיו רשומים אצלן לבין אותן חברות לצורכי חוק הביטוח הלאומי. העובדים התובעים הינם בגדר עובדים עצמאיים לצרכי חוק הביטוח הלאומי... ההסכמות שהושגו במהלך הדיון באשר לעיכוב הליכי הגבייה, מבוטלות, בכפוף לכך, כי על הנתבע לדאוג לבדיקת מלוא הנתונים הקשורים לתובעים הפרטניים שהגישו את תביעותיהם בתביעה זו. ככל שיש מקום לקיזוז או להתחשבנות נוספת, על הנתבע לבצע את האמור מתוך הנחה שאין מקום לתשלום כפול של המבוטחים." (ההדגשה לא במקור מ.ג.) כך קבע ביה"ד האזורי לעבודה בעניין החברות שנודעו בכינויין "חשבונית לשכיר" וכו'. פסיקה זו איחדה 11 תיקים של חברות ועובדיהן שתבעו את המוסד לביטוח לאומי במטרה לאכוף את ההכרה של דרך פעילותם. החלטתו של ביה"ד רחוקה מלהפתיע, ולמרות שטרם נודע אם מי מהתובעים הרבים ינצל את זכותו ויגיש ערעור על פסה"ד לביה"ד הארצי לעבודה, סביר להניח כי הקביעה הנחרצת תישאר בעינה. אולם כעת נשאלת השאלה הדחופה והמתבקשת לאן מתקדמים מכאן? מה יהיה על אותם אלפי עובדים שפסק דין זה נוגע אליהם וביום בהיר אחד הפכו לחייבי סכומי עתק לביטוח לאומי? רקע החברות האמורות קמו כדי לתת מענה לצורך לאנשים שנרתעו מלהכריז על עצמם כעצמאים ולנהל את כל הדרוש מול הרשויות השונות: מע"מ, מס-הכנסה וביטוח לאומי (ובואו נודה על האמת- גם כשאתה מודע ואפילו מיוצג על ידי בעל מקצוע מתאים, זה ממש לא תענוג גדול). כך, אותה אם חד-הורית שרמת הכנסותיה נמוכה, אותו אדם קשה יום שלקח עבודה נוספת מעבר להיותו שכיר ואפילו עולה חדש שאינו יודע את השפה, ואשר חשו כי אינם מסוגלים לטפל בענייניהם מול הרשויות, עמדו בפני הדילמה: לוותר על מקורות הכנסה נוספים הדרושים למחייתם כאוויר לנשימה, או פשוט לעשות את מה שרבים עושים: "לעבוד בשחור". והינה, התגלגל לפתחם פתרון- חברה שתנהל את כל הנושא ותשחרר אותם לעמל יומם, תפיק להם תלוש שכר, תנכה ותעביר עבורם את חיובם במס הכנסה וביטוח לאומי ותשלם להם את יתרת הכנסתם (בניכוי עמלה כמובן) "כאילו" הם עובדים שכירים שלה. ולמה שיחשבו אותם אנשים תמימים שיש בעיה כלשהי בקונספט? חשוב להבהיר מספר נקודות: 1. החברות האלה היו רשומות כחוק ופרסומים שלהן הופיעו בכלי תקשורת שונים. 2. הרשויות השונות ידעו על קיומן כמעט מרגע תחילת פעילותן. באופן לא פורמאלי אף היו נציגים מרשויות החוק שהעדיפו את השיטה הזו על פני עבודה לא מוסדרת כלל "בשחור". 3. העובדים שקיבלו את שירותי אותן חברות שילמו בדרך זו מיסים ואף עמלות לחברה, באופן שבחלק מהמקרים רמת הכנסתם בסופו של דבר הייתה נמוכה מזו שהיו מקבלים כעצמאים! כאן ודאי יגידו המלעיזים שלא כל האנשים היו תמימים ויש כאלה שידעו בדיוק למה הם נכנסים (נכון בחלק מהמקרים) ושחלק מהחברות האמורות ניצלו את הפורמט לרעה להעלמת הכנסות ולהולכת שולל את רשויות המס (מה שמחייב טיפול בבעלי אותן חברות ולא בעובדים שגם הם נפגעו מהתנהלות זו). אבל חזקה היא שמקום בו אדם תמים וחף מפשע עלול להיפגע, חובה למנוע זאת גם אם המחיר הוא שרשעים גמורים ייהנו מההפקר. מה ביטוח לאומי עשה עד כה? ביטוח לאומי החליט לפני כחצי שנה, שעיכוב ההליכים שניכפה עליו במהלך הדיונים בתיק הנ"ל, אינו נוגע לשנים 2009 ואילך. המוסד לביטוח לאומי הזדרז והוציא הנחיה למשרדי השטח לשנות את מעמדם של אותם עובדים משכירים לעצמאים (רטרואקטיבית מ- 2009) ולחייב אותם בתשלום דמי הביטוח הלאומי בגין שינוי מעמד זה, כל זאת מבלי שניתן למשרדי השטח כל שיקול דעת בנושא. בעקבות החלטה קשיחה זו: א. רבבות עובדים קיבלו באופן פתאומי דרישות חוב עצומות של עשרות ומאות אלפי . ב. ביטוח לאומי מחק מהרשומות את תקופות ההעסקה של אותם עובדים. ג. החיובים שנשלחו התעלמו לחלוטין מתשלומים שנוכו מהעובדים על ידי המעסיקים, והועברו יחד עם חלקו של המעסיק אליהם (ולמעשה שוכבים בקופת הביטוח הלאומי). ד. העובדים לא קיבלו כל התראה, לא בוצע להם שימוע ולא ניתנה להם הזדמנות לומר את דברם, לא הוצגו לעובדים דרכי חישוב חובם ולא נמסר כל מידע נוסף או אסמכתאות גם כשנדרשו במפורש בהתאם לחוק חופש המידע. הגדיל לעשות ביטוח לאומי ובהודעות ששלח לעובדים כתב שאם רצונם בהחזרים שיפנו לחברות שהעסיקו אותם (בשעה שרוב החברות אינן קיימות עוד!). קצרה היריעה מלתאר את האנדרלמוסיה והמצוקה שהפיל המוסד לביטוח לאומי יום בהיר אחד על מאות ואלפי משפחות במדינה. התנהלותו של המוסד, ולו לכאורה, אינה עולה בקנה אחד עם נורמות התנהגות בסיסיות הנדרשות מרשויות המדינה ואף אינן ממלאות אחר הוראותיהם של מגוון חוקים בהיבט המנהלי והחוקתי. יתרה מכך, גם עיון בחוק הביטוח הלאומי עצמו מעלה תהיות על דרך ההתנהלות של המוסד, בכל מה שאמור למתן הנמקה או אפשרות לערער בפני ועדת שומה בביטוח לאומי. דומה כאילו המוסד לביטוח לאומי מתנהל בעולם מקביל בו גם הדין הכללי וגם הדין הספציפי הינם בגדר המלצה בלבד עבורו. אז מה עושים עכשיו? המוסד לביטוח לאומי רואה בפסק הדין הנ"ל ככזה שנותן לו רוח גבית להמשיך באותה התנהלות ואף למעלה מכך, להמשיך ולהוציא חיובים לאותם נפגעים גם לשנים קודמות שלפני 2009. נכון, פסק הדין גם קבע שאין לגבות "כפל" תשלומים כך שיש להתחשב בכספים ששילמו העובדים ומעסיקיהם לאורך השנים. אולם, המוסד לביטוח לאומי קבע כללים לבדיקת הזכאות של העובדים לקיזוז הכספים שבקופתו מהחובות שלהם, וככל הנראה אף עובד לא יוכל לעמוד בתנאים וליהנות בסופו של דבר מהקיזוז. במקביל לכך, בעלי החוב החדשים אינם יודעים את נפשם נוכח ההתנהגות האגרסיבית כלפיהם, והם פונים למייצגים שונים ומבקשים מזור. אולם במקביל המוסד לביטוח לאומי רודף אותם בהליכי גביה בגין החובות שכבר נוצרו להם. בחלק רב מהמקרים, מדובר בחובות שאותם אנשים פשוט לא יכולים לשלם, ולא הם ולא המייצגים אליהם הם פונים יודעים לתת פתרון. אז מה הפתרון? נקיטת הליכים משפטיים? כמי שמלווה את התהליך מראשיתו אני חייב לומר בצער רב שאין כרגע סימנים לכך שמישהו במוסד לביטוח לאומי ייקח יוזמה ומנהיגות ויתווה דרך ראויה ואנושית לסיום הפרשה. הגיע המצב לידי כך שניסיונות לטיפול מגולגלים בין המשרדים להנהלה הראשית כאשר אלה גם אלה בורחים מאחריות. את משרדי השטח אולי ניתן להבין, אבל היכן הנהלת המוסד לביטוח לאומי??? מי שמכיר את הודעותיו של המוסד לביטוח לאומי, מכיר גם ההנחיה של המוסד כי בכל מקרה של אי הסכמה עם החלטותיו, ניתן להגיש ערעור על קביעתו לביה"ד לעבודה, וזאת בהתעלם לכאורה מסעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי כאמור. חשוב להדגיש כי פרשה זו אין מקומה בביה"ד לעבודה כיוון שהסוגיה לרוב אינה שינוי המעמד של העובדים (לגביו קבע ביה"ד עמדה נחרצת), אלא דרך ההתנהלות של המוסד כרשות שלטונית. לכן, השאלה המשפטית העיקרית היא אחרת לחלוטין: האם התנהלות הביטוח הלאומי מול "האזרח הקטן" עולה בקנה אחד עם חוקי המדינה? האם נכון להטיל את כל האחריות על אותם עובדים? האם זה הוגן ציבורית וחברתית לדרוש מעובד לבדוק חברות חוקיות שרשומות כחוק וגם להיות "משפטן" המכיר את המבחנים מהפסיקה לקיומם של יחסי עובד-מעביד? האם ראוי להימנע ממתן התראה, זכות שימוע או הצגת מסמכים? (לגבי כל אלה יש הוראות חוק ברורות ומחייבות הנתמכות בפסיקה ענפה). האם רק הליך בג"צי יעצור את הרכבת הדוהרת של המוסד לביטוח לאומי? לסיכום אני מעדיף לראות בכל האמור לעיל קול קורא להנהלת הביטוח הלאומי להתעשת ולתת פתרון סופי ומוחלט לפרשה. מציע לאנשי המוסד לבצע מספר פעולות דחופות: להקפיא את כל הליכי הגביה בתיקים האלה עד למציאת פתרון כולל וסופי. להימנע מהוצאת חיובים נוספים לגבי השנים שלפני שנת 2009, ולהחליט להכיר באותם עובדים כשכירים לכל השנים שעד 2008. להכיר לעובדים בכל הניכויים שנוכו מהם בתקופת עבודתם בחברות אלה מ-2009 ואילך (כולל חלקו של המעסיק), בין אם הועברו ובין אם לאו. ראוי לדרוש מהעובדים, לכל היותר, לשלם רק את ההפרש (הדלתא) בתעריף שבין שכיר ועצמאי באותה תקופה, ולא להטיל עליהם אחריות לכשלים של הרשויות בטיפול באותן חברות. להחליט שהחוב שנוצר לאותם עובדים בגין השנים 2009 ואילך לא יישא הפרשי שערוך וקנסות, ויתאפשר להם לשלמו בפריסה ארוכה למספר שנים. נכון, אלו הצעות מרחיקות לכת המחייבות את הנהלת המוסד לביטוח לאומי לקיחת אחריות והפעלת שיקול דעת נרחב ואמיץ. אולי קופת הביטוח הלאומי תחסר מעט, אך זו הרי הקופה של כולנו ולדעתי מדובר בנזק זניח שנסוג מפני המשמעות הקשה של מה שקורה. ניתן כיום להודות על האמת: המוסד לביטוח לאומי עלה על עץ גבוה מאוד (וניתן אף לומר גבוה מידי) שמוביל לעימות בלתי אפשרי עם אלפי אזרחים תמימים, ויוביל בהכרח לריסוקם הכלכלי של משפחות רבות בישראל. אין לקבל התנהגות כזו מאף רשות שלטונית, יהיו הנסיבות אשר יהיו, וכדאי שמישהו יוציא עבורם את הערמונים מהאש בטרם נהיה עדים לטרגדיות של ממש. הכותב הוא בעל משרד עורכי דין בתחום המיסים.