החלטה על פיטורי עובד בשל צמצומים אינה יכולה להתקבל בדרך של הגרלה

העובדות: ------------ מר יואב גדעון כהן, מר דוד אליהו, מר ששון ימין ומר עובדיה חגאשי (להלן: "העובדים") עבדו בעיריית בת-ים (להלן: "המעסיקה") שהינה רשות מקומית אשר כמו רשויות מקומיות נוספות נקלעה בתקופה הרלבנטית לתביעה למצב כלכלי קשה, שהתבטא בגרעון כספי בעטיו נדרשה ע"י משרד הפנים ליישם תוכנית הבראה שכללה, בין היתר, פיטורי עובדים. לצורך יישום תכנית ההבראה- נערך "הסכם עקרונות להבראת הרשויות המקומיות" שחל גם על המעסיקה. הסכם העקרונות כלל הוראות שהתייחסו להליך פיטורי צמצום, בין היתר, נקבע בהסדר, כי בעת הרכבת רשימת המועמדים לפיטורים תפעל הרשות על-פי "עקרון ה-LIFO", דהיינו "העובדים שנקלטו אחרונים יהיו המועמדים הראשונים לפיטורים והכל תוך התחשבות בקריטריונים הקבועים בחוקת העבודה לעובדי רשויות מקומיות" (להלן: "עקרון ה-LIFO"). בית הדין נדרש להכריע האם פוטרו העובדים כדין במסגרת פיטורי צמצום או שהיו פיטוריהם בניגוד לדין תוך אפלייתם מחמת גילם, משיקולים זרים, בהליך בלתי תקין ובניגוד להסכם העקרונות? פסק הדין: -------------- בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי הצורך בפיטורי צמצום במקום העבודה בא בדרך כלל לעולם נוכח אילוצים כלכליים ובמגמה להבריא את מקום העבודה והוא מתבצע על פי רוב בשיתוף עם נציגות העובדים, כאשר העובדים נמצאו מתאימים לפיטורים לא בשל תכונותיהם האישיות או אי התאמתם לתפקיד, אלא בשל אמות מידה אובייקטיביות שנקבעו בין הצדדים ליחסי העבודה. נקבע, כי פיטורי צמצום אינם יכולים להיעשות בדרך של הגרלה, של הטלת מטבע. יש לשקול כל אחד מן המועמדים לפיטורי צמצום ולבחון את נסיבותיו הוא. יש לאפשר לעובד לנסות לשכנע שהקריטריונים שנקבעו לבחירת המפוטרים בפיטורי צמצום אינם חלים עליו. בבוא בית הדין להכריע במידת הפסול הטמונה בהתנהגות המפלה מטעמי גיל בהקשר של פיטורי צמצום, יש מקום להתחשב בזיקה שבין נתון הגיל לבין נתון הוותק בעבודה. בנסיבות העניין הוכח, כי המעסיקה לא החילה את הפרישה הכפויה על כל העובדים המבוגרים. מאידך, הבחירה בעובדים כמועמדים לפיטורים עפ"י עלות העסקה וזכאות לגימלה הביאה באופן עקיף לתוצאה של בחירת המועמדים לפיטורים אך ורק מקרב אוכלוסיית העובדים המבוגרת. לאור כל האמור לעיל, חייב בית הדין את המעסיקה לשלם לחלק מהעובדים פיצוי בגין נזק לא ממוני, בשל אפליה מטעמי גיל והפרה של עיקרון ה- LIFO בסך של 30,000 ש"ח לכל אחד. לעובד אחר נוסף תשלם המעסיקה בשל אותם טעמים וכמוסבר לעיל סך של 25,000 ש"ח.