החזר הוצאות רכב בתפקיד - האם מדובר בהכנסת עבודה?

תקציר עמ"ה 1184/06
אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ נ' פקיד שומה רחובות

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי באופן עקרוני החזר הוצאות רכב בתפקיד אינו בבחינת הכנסת העובד, אם מדובר בהוצאה שהוציא המעביד לצורכי ייצור הכנסתו. ברם, בנסיבות הערעור כשלה המערערת להוכיח את היקף ההוצאה שהייתה לה במסגרת השימוש שנעשה ברכבם הפרטי של עובדיה.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
בשנות המס שבערעור עסקה המערערת בהפצת טלפונים ניידים מדלת לדלת, והעסיקה אנשי מכירות שחולקו לצוותים ושיווקו את מוצרי המערערת באזורים שונים. בראש כל צוות עובדים עמד ראש צוות שהסיע את אנשי הצוות אל אזור המכירה ברכבו הפרטי. המערערת נהגה לשלם לראשי הצוותים תשלום חודשי בעבור הוצאות הדלק שהוציאו בנפרד מהשכר ששולם להם.
המשיב הוציא למערערת שומת ניכויים בגין התשלום הנוסף בטענה כי תשלום זה נכנס בגדרי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), הממסה "כל טובת הנאה או קצובה". לטענת המערערת ההוצאות האמורות הן הוצאות בייצור הכנסתה, ולפיכך התשלום בעבור הוצאות הדלק אינו בבחינת הכנסת עבודה אצל העובד.
דיון
בעניין דן (ע"א 545/59) קבע בית המשפט העליון כי על אף המונח "כל קצובה אחרת", במונח "השתכרויות ורווחים מעבודה" אין לחייב במס דברים שאינם מוסיפים למקבלם כל הנאה פרטית או שאינם מוסיפים לו אלא הנאה בלתי ניכרת לעומת מטרתם התועלתית. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אף בקובץ הפרשנות לפקודה, המתייחס להוראות סעיף 2(2) לפקודה וקבע כי עובד הקונה מכספו חלקים בעבור מפעל המעביד לא ייחשב למקבל הכנסה, שעה שהמעביד מחזיר לו את ההוצאה.
בנוגע לתקנה 4 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995, הקובעת כי "לא יותרו בניכוי הוצאות החזקת רכב שהוצאו בייצור הכנסת עבודה" - נראה כי תקנה זו מתייחסת להוצאה שהוציא שכיר לצורך הכנסת עבודתו הוא, ואין היא מתייחסת להוצאה שהוציא שכיר לצורך הכנסה של מעבידו שאינה בגדר "הכנסת עבודה" אלא הכנסה מעסק. מהאמור לעיל עולה כי ככל שהמערערת תוכיח כי התשלום הנוסף שולם לעובדיה בגין הוצאה שלה, אין לראות בתשלום זה הכנסת עבודה. ברם, אף על פי שנראה לפי העדויות כי המערערת אכן השתמשה ברכבים הפרטיים של חלק מעובדיה לניוד עובדים ומוצרים לאזורי השיווק, הרי במסגרת הליך השומה והליך הערעור לא הוצגו הרישומים וחשבוניות הדלק שלכאורה נערכו ונשמרו. מחדל זה פועל לרעת המערערת, אשר כשלה בהוכחת היקף ההוצאה שהייתה לה במסגרת השימוש שנעשה ברכבם הפרטי של עובדיה.
תוצאה
הערעור נדחה. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט מגן אלטוביה
ניתן ב-27.6.2013