דחיית טענה להפעלה רטרואקטיבית של הלכת ורד פרי

תקציר ע"מ 25269/12
אורי ארליך נ' פקיד שומה פתח תקווה

בית המשפט המחוזי מרכז דחה טענה שלפיה יש להפעיל על דוחותיו של המערער את הלכת ורד פרי (ע"א 4243/08) באופן רטרואקטיבי.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
השאלה העומדת להכרעה היא אם המערער זכאי להכרה בהוצאות בגין טיפול בילדים לשנות המס 2008-2007. המערער ביקש לראשונה מהמשיב התרה בניכוי הוצאות טיפול בילדים בדוח שהגיש לשנת 2007, שהוגש על ידי המערער ביום 18.5.2008. ביום 3.4.2008 נתן בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו את פסק דינו בעניין ורד פרי. ביום 30.4.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין ורד פרי. בעניין ורד פרי דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש פקיד שומה גוש דן.
הצדדים חלוקים באשר לתחולת הלכת ורד פרי והשלכותיה על המקרה דנן. לטענת המערער, אף על פי שרוב השופטים במותב הסכימו כי פסק הדין הוא פרוספקטיבי (מכאן ואילך) ולא רטרוספקטיבי - הם הותירו פתח רחב לשיקולו של פקיד השומה בכל עניין ועניין. המשיב דוחה מכל וכל דרך את פרשנותו של המערער וטוען כי תחולת פסק הדין ורד פרי היא פרוספקטיבית ולא רטרוספקטיבית. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 16.7.2009 תוקנה פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ובסעיף 32(1) לפקודה נקבע שהוצאה בגין טיפול בילדים אינה מותרת בניכוי.
דיון
ניתוח של פסק הדין ורד פרי מוביל לתוצאה שלפיה תחולתו של פסק הדין פרוספקטיבית, והיא תוחל החל משנת המס שתחילתה בחודש ינואר 2010, בסייג אחד - שהיא תחול על ורד פרי שזכתה בטענתה לשינוי ההלכה. זאת מהטעם הכללי של הצורך במתן תמריץ למתדיין במקרים הראויים לכך לפעול לשינוי ההלכה הקיימת, והטעם הקונקרטי במקרה מיוחד זה, והוא - ההכרעה שכבר ניתנה בעניינה של המשיבה בערכאה המבררת. יש לדחות אפוא את טענת המערער שלפיה פסק הדין ורד פרי מתיר התייחסות רטרוספקטיבית במקרים חריגים ובהתאם לנסיבות הפרטניות. לא ברור מאין שאב המערער את מסקנתו שלפיה המקרה שלו צריך להיכלל במסגרת החריגים שהתיר בית המשפט העליון בפסק הדין ורד פרי, שכן החריג היחידי היה המקרה של ורד פרי עצמה ולא צוינו חריגים אחרים מלבדה.
המערער ביקש לתמוך יסודותיו בעניין איקאפוד (דנ"א 3993/07), שכן לטעמו פסק דין זה הוא בבחינת הלכה בשאלת התחולה. לטענתו, אמנם דנ"א 3993/07 דן ספציפית בעניין פרשנות בנוגע לסעיף 152(ג) לפקודה או לסעיף 145(א)(2) לפקודה, אך עם זאת פסק דין זה הוא בבחינת דיון עקרוני, ממצה ומעמיק בשאלת התחולה הפרוספקטיבית כנגד התחולה הרטרוספקטיבית. לטענתו של המערער, הלכת איקאפוד ניתנה בהרכב של שבעה שופטים במסגרת הליך של דיון נוסף, ותאריך פרסומה מאוחר יותר מפסק הדין ורד פרי (ניתן ב-30.4.2009). על כן יש לראות בה הלכה מעודכנת ומסכמת בשאלת התחולה.
אין לקבל את טענת המערער. עניין איקאפוד אינו בבחינת הלכה מחדשת בעניין פסק הדין ורד פרי, שכן מדובר בנושאים שונים: עניין איקאפוד עוסק בפרשנות משפטית של סעיפים 152 ו-147 לפקודה, בעוד פסק הדין ורד פרי עוסק בהכרה בהוצאות השגחה על ילדים. הדבר המשותף להלכות אלה הוא ששתיהן הסתמכו על הלכת סולל בונה (רע"א 8925/04) שבה נקבע כי אף שנקודת המוצא העקרונית היא כי הלכה שיפוטית חדשה מוחלת רטרואקטיבית, הרי ניתן לחרוג ממנה בעת הצורך כאשר השיקולים המנחים הם מעשיים בעיקרם. הנה כי כן, ההלכה המנחה העקרונית היא הלכת סולל בונה המאפשרת החלה רטרוספקטיבית והן פרוספקטיבית, וההלכות איקאפוד וורד פרי הן הלכות בעניינים ספציפיים הנסמכות על הלכת סולל בונה ולא סותרים אותה. בעניין ורד פרי הודגש כי אינטרס ההסתמכות הוא צורך חזק בעניין זה, שכן ההלכה הישנה יצרה הסתמכות של ממש עד שאין מקום להפעלה רטרוספקטיבית של ההלכה.
תוצאה
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי מרכז
לפני כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר
ניתן ב-25.6.2013