גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו

העובדות: ------------ שמואל ג'ובני ואח' (להלן: "העובדים") נהגי אוטובוס, שישה במספר, שהגישו תביעות נפרדות כנגד שיא סיורים (1986) בע"מ (בפירוק) ואח' (להלן:"המעסיקים") שהדיון בהם אוחד. העובדים הגישו, כחלק ממסכת ראיותיהם, תמלילי שיחות שונות. אין מחלוקת, כי איש מהעובדים אינו צד בעצמו לשיחות המתומללות. המעסיקים טענו, כי התמלילים שצורפו לכתבי התביעה אינם קבילים כראיה. בין היתר נטען, כי המדובר בתמלולים של האזנות סתר שבוצעו בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979. המעסיקים טענו, כי ההקלטות נלקחו מהם ללא רשותם, הסכמתם וידיעתם. על כן יש לקבוע, כי הושגו תוך פגיעה בפרטיות, ואין מקום לאשר הגשתם כראיות. בנוסף נטען, כי התמלילים הוגשו בלא שצורפו להם ההקלטות המקוריות, שעל בסיסן נערכו התמלילים, ואף מטעם זה אין מקום להתיר את הגשתם. העובדים טענו שעומדות להם, לשיטתם, חלק מההגנות הקבועות בחוק הגנת הפרטיות, ועל כן אין מדובר לשיטתם בפגיעה אסורה בפרטיות. פסק הדין: ------------ בית הדין לעבודה קבע, כי כפי שלעובד עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד מעסיקו, כך גם למעסיק עומדת זכות חוקתית לפרטיות המוגנת מפני פגיעה שלא כדין מצד עובדיו. מהראיות עולה, כי ההקלטות שהוגשו לבית הדין הושגו תוך פגיעה קשה בזכותם החוקתית והחוקית של המעסיקים לפרטיות. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי הטלפון הנייד הכיל, מטבע הדברים, גם מידע רב אישי ואינטימי. העובדים טענו, כי האמינו באמת ובתמים, כי מאחר וטלפון הנייד הועבר לידיהם, הם רשאים להיכנס אליו ולחפש עליו ראיות שיוכלו לסייע להם בתביעתם נגד המעסיקים. על כן, לשיטתם, עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 18(2)(א) לחוק הגנת הפרטיות, החלה על הפוגע בתום לב בפרטיות, בנסיבות בהן הפוגע "לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות". בית הדין דחה טענה זו. הטלפונים הניידים של רבים מאיתנו הולכים והופכים בשנים האחרונות למחשבים ניידים של ממש, שמבצעים פונקציות דומות, לעיתים זהות ממש, לאלה שאותם ביצעו עבורנו המחשבים האישיים לפני שנים בודדות. בטלפונים הניידים החכמים שבהם עושים רבים מהציבור שימוש בימים אלה צבור מידע פרטי רב, ובין היתר תמונות, מסרונים, הודעות אימייל וכיוצא בזה. אין בעצם מתן טלפון לאחר לשימוש משום מתן היתר משתמע לשואל לחדור אל תוך הטלפון ולחפש בתוכו מידע הנחוץ לו. מתן זכות שימוש רגילה בטלפון פרטי של אדם טומנת בחובה התחייבות מפורשת של השואל שלא לבצע ללא רשות מפורשת חדירה שכזו אל "המרחב הפרטי" של המשאיל, בעל הטלפון. התחייבות זו נגזרת בין היתר מחובת תום הלב המוטלת על פי חוק על כל אדם השואל נכס השייך לאחר. העובדים הוסיפו וטענו, כי חלות עליהם ההגנות הקבועות בסעיפי החוק שלעיל, לפיהן הפגיעה בפרטיות אינה אסורה ככל שיוכיחו שפעלו בתום לב, והפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן הייתה מוטלת עליהם "חובה חוקית, מוסרית חברתית או מקצועית לעשותה" או בנסיבות שבהם "הפגיעה נעשתה לשם הגנה על עניין אישי כשר שלהם". בית הדין קבע, כי ככל שסברו העובדים, שבנסיבות העניין הם זכאים לחדור לטלפון הנייד, לבצע בו חיפוש ולהעתיק ממנו קבצים הנחוצים להם כראיות לצורך הוכחת עוול שנעשה להם לטענתם, הם היו רשאים לפנות בזמן אמת לבית הדין, ולבקש צו שיפוטי מסוג אנטון פילר לחיפוש ההקלטות ותפיסתן ולא לעשות דין לעצמם כפי שעשו. עוד הוסיף בית הדין את העובדה שההקלטות המקוריות לא הוגשו לו ואין לו כל דרך לוודא שהאמור בתמלילים אכן משקף את השיחות המקוריות במלואן. לאור כל האמור לעיל קבע בית הדין, כי התמלילים לא ישמשו כראיה בתיק זה.