מגישת תוכניות רדיו תבעה את רשות השידור בגין פגיעה בזכויות סוציאליות ובאי- מתן תקן של קביעות

העובדות ------------ רותי קרן (להלן:"העובדת"), עורכת ומגישת תוכניות ספרות ברדיו, ניהלה שני הליכים משפטיים כנגד רשות השידור (להלן: "המעסיקה"). בהליך המשפטי הראשון נידונה סוגיית התקיימות יחסי עובד מעביד בין הצדדים לעומת טענת המעסיקה להיותה "משתתפת חופשית". בסופו של ההליך הראשון, הצדדים הסכימו, כי מתקיימים יחסי עובד- מעביד בין הצדדים. בהליך המשפטי השני תבעה העובדת הכרה במעמדה כ"עובדת" ודרשה, כי המעסיקה תאפשר לה תקן של קביעות במעסיקה וכן את תשלום הפרשי שכר וכל הזכויות הסוציאליות הנובעות ממעמדה כ"עובדת". בשלב זה נדרש בית הדין להכריע כאמור, בעניין קביעות לעובדת, היקף משרתה של העובדת וכפועל יוצא מכך בתשלום הפרשי שכר ושאר זכויות סוציאליות הנובעות מקיומם של יחסי עובד מעביד. העובדת טענה, כי התקבלה לעבודתה לאחר שניגשה למכרז אשר לא זכתה בו והמעסיקה היא זו שפנתה לעובדת והציעה לה עבודה. לפיכך, יש לראות בעובדת כעובדת קבועה. עוד טענה העובדת, כי השקיעה שעות רבות בהכנת התוכניות למעסיקה קרי, 160 שעות היקף משרה ולא קיבלה את התגמול בהתאם לשעות האמיתיות שבוצעו בפועל. המעסיקה טענה, כי העובדת לא נקלטה כעובדת קבועה בהתאם לחוק רשות השידור תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק רשות השידור"), לפיו פועלת המעסיקה, אשר על כן, אין לראות בעובדת כעובדת קבועה. ביחס להיקף המשרה, טענה המעסיקה, כי הצדדים הניחו לאורך השנים שהעובדת היא משתתפת חופשית. היינו, המעסיקה לא בחנה את שעות העבודה ולא פיקחה עליהן שהרי העובדת עבדה את מרבית עבודתה מביתה. חישוב השכר נעשה באופן קבלני בהתאם לביצוע תוכניות ע"י העובדת ובהיקף משרה של 40 שעות חודשיות בלבד. אשר על כן, העובדת תבעה הפרשי שכר ותשלום זכויות סוציאליות מכוח יחסי העבודה אשר התקיימו בין הצדדים. פסק-דין ----------- בית הדין קיבל את התובענה והכריע בשאלת קביעות העובדת, היקף משרה ושאר זכויות סוציאליות כדלקמן: נקבע, כי עסקינן במעסיקה שהיא גוף ציבורי המתוקצב מכספי הציבור ואשר חלים עליה הכללים הקבועים בחוק שירות המדינה (מינויים), התש"א- 1959 (להלן: "חוק המנויים"). העובדת לא נקלטה לעבודה בהתאם לחוק המינויים, לפיכך, אין לראות בעובדת כעובדת קבועה. ביחס להיקף המשרה נקבע, כי מדובר ב- 42.5% היקף משרה בלבד. העובדת השקיעה שעות רבות בעבודתה אך תביעתה להיקף משרה גבוה היתה מופרזת. המעסיקה חישבה את היקף המשרה על בסיס הערכה כללית בלבד ואולם העובדת לא הצליחה לנמק את הבסיס לתביעת היקף משרה מופרז כפי שהוצג בכתב התביעה. בהתאם לקביעת היקף משרתה של העובדת, נדרשה המעסיקה לשלם הפרשי שכר, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, פדיון הבראה, וימי חופשה.