הגבלת ניכוי הוצאות רכב

תקציר ע"מ 26060/13
אהוד אפרת נ' פקיד שומה ירושלים 1

בית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי לא ניתן לנכות הוצאות רכב מעבר לשיעור 45% הקבוע בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995 (להלן: "התקנות").
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
המערער משתמש ברכבו הפרטי לצורך עיסוק כמורה עצמאי ואין מחלוקת כי הוא משתמש בו גם לצרכיו הפרטיים, כך שהוצאות הרכב הן "הוצאות מעורבות". בשנות המס 2009-2008 ביקש המערער כי הוצאות רכבו יוכרו מעבר לשיעור של 45% הקבוע בתקנות, שכן הוא הוציא בפועל במסגרת עבודתו סכום הגבוה מהסכום הנקבע לפי השיעור הקבוע בתקנות. לשיטת המערער, התקנות סותרות את עקרונות פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") שלפיהן יותרו בניכוי מלוא הוצאות הנישום שהוצאו בייצור הכנסתו, ולפיכך יש לקבוע כי התקנות יוצרות חזקה ניתנת לסתירה שלפיה הנישום יכול להוכיח כי הוא חורג מהתקרה הקבועה בתקנות. לכן, אם הנישום יוכיח כי ההוצאות שהוציא בפועל ברכבו הוצאו לצורכי ייצור הכנסה - הרי אלו יותרו בניכוי אף אם הן עולות על התקרה.
מנגד, לטענת המשיב הפקודה אינה מכירה באפשרות של ניכוי הוצאות מעורבות, אלא מחוקק המשנה קבע מנגנון המאפשר להוציא את המרכיב העסקי של ההוצאות המעורבות באופן מלאכותי, לפי הסמכות המוקנית לו בפקודה.
דיון
תחילה ובניגוד לטענת המשיב, נפסק לא אחת בפסיקה (ואף רשויות המס נוהגות כך) כי כאשר עסקינן בהוצאה מעורבת יש לאפשר לנישום לחלץ את המרכיב העסקי ולהתירו בניכוי. ברם, לא כל הוצאה מותרת בניכוי, וסעיף 31 לפקודה מעניק סמכות לשר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת להגביל ניכוי הוצאות הגם שניכוין מותר על פי הפקודה. תחת ההסמכה האמורה הותקנו התקנות אשר תכליתן למנוע התדיינויות משפטיות נרחבות בכל מקרה ומקרה לעניין ההפרדה בין החלק העסקי לחלק הפרטי. אכן, הגבלת ניכוי ההוצאה חורגת מהעיקרון הכללי של מס אמת. ברם, במקרה זה מדובר בסמכות מפורשת בפקודה המאפשרת להגביל את ניכוי ההוצאה.
תוצאה
הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 12,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט דוד מינץ
ניתן ב-17.7.2013