מיסוי הפרשי שער בהתאם לשער חליפין יציג

סעיף 8ג לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") קובע כי "הכנסתו של אדם מהפרשי שער תיחשב כהכנסה בשנת המס שבה נצברה, גם כשהדיווח הוא על בסיס מזומנים". הפקודה אינה קובעת כיצד יתורגמו לש"ח יתרות ותנועות מאזניות ותוצאתיות של מט"ח (מטבע חוץ). לצורך התרגום אנו נדרשים לכללים שנקבעו בכללי מס הכנסה (המרה לשקלים חדשים של סכומים שמקורם מחוץ לישראל), התשס"ד-2003 (להלן: "כללי ההמרה").
למיטב הבנתנו, כללי ההמרה אינם קובעים כיצד יש לתרגם יתרת מט"ח שהופקדה בבנק בישראל, ככל שהעסקה שהניבה אותה נרשמה בספרי העסק ותמורתה התקבלה במלואה במהלך שנת המס.
ישנן מדינות שעל פי דיני המס שלהן מדווחים הפרשי השער לצורכי מס על בסיס צבירה, דוגמת בולגריה, סרביה ורומניה. במדינות אלה שער החליפין המשמש לצורכי תרגום מט"ח הוא השער שמפרסם הבנק המרכזי. לעומת זאת, בקנדה למשל תרגום הפרשי שער המיוחסים לחשבונות הוניים יידחה ויוכר במועד שבו תבוצע פעולה בחשבון ההוני, דוגמת רכישה או תשלום.
בדוחות הכספיים של החברות בישראל יתרות מט"ח המופקדות בבנקים ישראלים מתורגמות לש"ח בהתאם לשער היציג שמפרסם בנק ישראל. שינויים בהפרשי שער נזקפים לדוח רווח והפסד. לא אחת נקבע בפסיקת בתי המשפט בישראל כי במקרה שאין הוראה מפורשת בדיני המס, יחולו ההוראות בכללי החשבונאות.
כידוע, בבנקים בישראל קיים הפרש לא זניח בין שער המכירה ושער הקנייה של מטבע חוץ לבין השער היציג. הפרשים אלו ידועים ומפורסמים לעיני כל. נדגים: חברה שהחזיקה למשל עשרה מיליון דולר בבנק ביום 31.12.2012 עשויה להפחית מהפרשי השער סך של יותר מ-900,000 ש"ח, עקב ההפרשים בין השער היציג לשער הקנייה בבנק.
אנו תוהים מדוע בסוף השנה מתורגמות יתרות מט"ח המופקדות בבנקים בישראל על פי הפרקטיקה החשבונאית בישראל בהתאם לשער היציג, כאשר אין חולק ש"שוויו הבנקאי" של מטבע החוץ ידוע לציבור, ולו הייתה נמכרת יתרת המט"ח בסוף השנה, הייתה התמורה המתקבלת מחושבת בהתאם לשער הקנייה של אותו מט"ח שקבע הבנק ולא בהתאם לשערו היציג. להפרשי השער בסוף השנה יש משמעות לצורכי מס, שכן הנישום דה-פקטו נושא בנטל המס בגין הוצאה שנדחית למועד מאוחר שבו תומר יתרת המט"ח בבנק בישראל לש"ח.
סוגיית הפרשי השער מקבלת את ביטויה בעיקר בחברות שעיקר הכנסותיהן מתקבלות מחו"ל במטבע זר ועיקר הוצאותיהן הן בש"ח, כאשר חברות אלה בוחרות לשמור על יתרות מטבע חוץ מדי שנה בבנקים בישראל ולא להמירן לש"ח.
במקרה זה, ראוי לבחון את הסוגיה אם ניתן להשתמש בשער הקנייה הבנקאי של מטבע החוץ חלף השער היציג, לצורך המרתן של היתרות בדוחות הכספיים ובהתאמה לצורכי מס.
ייתכן שכדי לשמור על עקיבות המצגים בהתאם לחשבונאות המציגה נכסים, לרבות יתרות מט"ח בבנק, על פי השער היציג, ניתן כחלופה לאמור לעיל לשערך את המט"ח לשער היציג מחד גיסא אך מאידך גיסא ליצור הפרשה להוצאות, שכן הללו הן הוצאות בייצור אותה הכנסה.


הכותבים - ממשרד ארצי, חיבה את אלמקייס פתרונות מיסוי בע"מ