אחראי משמרת במסעדה אשר מעסיקיו האשימו אותו בגניבה זכאי לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין

העובדות ----------- הגב' נלי ג'רבלי (להלן: "מעסיקה 1") ומר האני ג'רבלי (להלן: "מעסיק 2") (להלן: "המעסיקים") ניהלו יחד מסעדה. המעסיקים גייסו את אשרף מזאווי (להלן:"העובד") לתפקיד של ברמן ובהמשך התקדם להיות אחראי משמרת. במסעדה היתה כספת אשר אליה הכניסו מנהלי המשמרת את הכספים שנגבו מלקוחות במהלך כל משמרת. המעסיקים היו שבעי רצון מעבודתו של העובד ויחסי העבודה התנהלו באופן הרמוני. בהמשך, פנו המעסיקים אל העובד והחלו להטיח בו האשמות בגין גניבת כספים מכספת המסעדה וזאת מתוקף היותו אחראי משמרת ובעל גישה לכספת וכן נוכח הפסקה זמנית של מצלמות התיעוד שהיו באזור הכספת. העובד אשר הכחיש כל קשר לטענות המועלות כלפיו, טען כי המעסיקים השפילו ופיטרו אותו ללא שימוע ובנוכחות עובדי המסעדה. העובד אף דרש להזמין משטרה להוכחת חפותו וזו לא מצאה כספים בחזקתו. המעסיקים טענו, כי ביקשו לערוך שיחת בירור עם העובד לעניין החוסרים שנתגלו בכספת, אולם העובד פירש את המצב כרצונו. לדידם, כל התנהלותם בנוגע לסיום עבודת העובד היתה כדין. בית הדין קיבל את התובענה ונדרש להכריע בשאלות הבאות: 1. מי היה המעסיק של העובד? 2. האם נסיבות סיום העבודה מצדיקות פסיקת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש לעובד וכן פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") אם לאו. טענות העובד: 1. העובד טען, כי המעסיקים העסיקו אותו ביחד ולחוד. 2. העובד פוטר באופן משפיל ע"י המעסיקים ללא קיום שימוע ותוך שנגרמה לו עוגמת נפש. 3. המעסיקים הוציאו על העובד דיבה בטענת שווא, לפיה גנב מהמעסיקים והטריד מינית את אחת העובדות. טענות המעסיקים: 1. מעסיק 2 הוא בעל העסק בלבד והוא זה שהוציא את ההמחאות ששולמו לעובד כשכר עבודתו ולפיכך, יש למחוק את מעסיקה 1 מכתב התביעה. 2. היו חוסרים בכספת המסעדה ולפיכך, ביקשו המעסיקים לקיים שיחת בירור עם העובד וזאת בנוסף לתלונה של אחת העובדות בגין הטרדה מינית מצד העובד. 3. לא היו פיטורים וככל שהיו, הרי שהעובד פוטר "בעידנא דריתחא". 4. המעסיקים לא השפילו את העובד אלא העובד הוא זה שבחר להזמין משטרה למקום והוא זה שגרר את הויכוח עם המעסיקים לאזור המסעדה ודיבר בקול רם בפני שאר העובדים. פסק דין ---------- בית הדין קבע, כי העובד הצליח להוכיח שהמעסיקים העסיקו אותו בצוותא, היינו, מעסיקה 1 ניהלה את השיחה עם העובד לצורך בירור החוסרים בכספת, וכן היא זו אשר הבהירה לו, כי היא "הבוסית שלו", כפי שעלה מתמלול שיחה אשר התנהלה בקרות המקרה. מעסיק 2 שילם את השכר לעובד וכן ניהל את המסעדה מעצם היותו הבעלים. לעניין נסיבות סיום העסקה נקבע, כי הגם שפיטורי העובד היו "בעידנא דריתחא", נוכח העובדה, כי המעסיקים לא חזרו בהם מהודעת הפיטורים ולא ביקשו מהעובד לחזור לעבודה, נותן תוקף לפיטורים. ומכאן, זכאי העובד לתשלום פיצויי פיטורים ע"ס 5,139 ש"ח. כמו כן, האשמות המעסיקים כלפי העובד, מבלי לטרוח לברר את העלמות הכספים בצורה הוגנת יותר ופיטורי העובד לאלתר מבלי לערוך שימוע, מזכה את העובד בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין לרבות עוגמת נפש בסך של 20,000 ש"ח. עילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע נדחתה, הואיל ולא השכיל העובד להוכיח, כי אכן נאמרו אותם אמירות וכן האם יש באמירות אלו משום הוצאת דיבה.