הטלת מס בלתי נאותה (בחסות החוק)

לא פעם ולא פעמיים הפנינו בעבר את תשומת הלב לכך שחוקי המסים במדינת ישראל עמוסים בסעיפים "אנטי-תכנוניים" (לרבות הוראות המאפשרות לרשות המסים להתעלם מכל הפחתת מס בלתי נאותה, אפילו אינה נוגדת את החוק), אך לא קיימת כל הוראה חוקית המונעם הטלת מס בלתי נאותה.
נוסיף עתה שמן למדורה ונזכיר שתי אקסיומות משפטיות מקובלות (המעוגנות כהלכה בפסקי דין), שמכוחן נמצא הנישום מלכתחילה בעמדת פתיחה נחותה, ואלו הן:
1.אם פעל הנישום במתווה מסוים שבדיעבד הוליך למיסוי ביתר, הוא לא יוכל (בדרך כלל) לחזור בו ("חשוב מה עשה הנישום בפועל, ולא מה יכול היה לעשות").
2.כאשר מגיש הנישום ערעור לבית המשפט על השומה שנקבעה לו - ואחת היא אם מדובר במס הכנסה, במס שבח או במס ערך מוסף - הריהו מוחזק (בדרך כלל) כמי "שמוציא מחברו", ועליו מוטל נטל הראיה (והשכנוע).
כשהמדינה מעניקה בפועל הגנת יתר שכזו לרשות המסים, אפשר היה לצפות לפחות לכך שייעשה כל מאמץ כדי להימנע מהטלת מס בלתי נאותה בחסות החוק.
לא אלו הם פני הדברים בהכרח, ולהלן נביא שתי דוגמאות להטלת מס פוטנציאלית שכזו:
1.על פי הוראות פרק רביעי 1 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), ניתן להטיל מס על "בעל שליטה" שהוא תושב ישראל המחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד מאמצעי השליטה בחבר בני אדם תושב חוץ המוגדר כ"חברה נשלטת זרה".
סכום המס נגזר מחלקו (הרעיוני) של בעל השליטה ב"רווחים שלא שולמו" שמקורם בהכנסה פסיבית של אותה חברה.
כפועל יוצא מכך יוטל המס במדינת ישראל (בדרך כלל) גם אם רווחי החברה הזרה אינם מחולקים בפועל ואף אינם מיועדים לחלוקה בעתיד הנראה לעין.
מנגנון "מתוחכם" זה (שהוא חוקי למהדרין) עלול לגרום לעיוותי מס קשים (שלא לדבר על השלכת הפרשי העיתוי), וצפויה בקרוב אף הכבדה בנושא זה אם יחליטו חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק שהכין משרד האוצר (הזיכוי בגין המס הזר המוטל על חלוקת הדיווידנד בחו"ל שלפי המצב החוקי הקיים ניתן בישראל מראש, יינתן בעתיד רק למפרע אחרי תשלום המס בחו"ל בפועל).
2.עיוותי מס נוספים צפויים בשל השינויים שאושרו לאחרונה בפקודה ובחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). מדובר בין היתר בהוראות סעיף 100א1 לפקודה - שיחולו בשינויים המחויבים גם מתוקף סעיף 5(ה) לחוק - המתייחסות לחלוקת דיווידנד מרווחי שערוך.
במקרה כזה (הכול לפי ההוראות שנקבעו בחוקי המס ולאחר ששר האוצר יקבע בתקנות, באישור ועדת הכספים של הכנסת, את סוגי רווחי השערוך שהם "עודפים שלא התחייבו במס חברות"), יראו את הנכס שבשלו נרשמו רווחי השערוך כאילו נמכר ונרכש מחדש (לצורכי המס) בתמורה רעיונית, הכוללת את יתרת מחירו המקורי של הנכס בצירוף עם סכום החלוקה (המגולם).
מעבר לכך שמדובר במנגנון מורכב אשר אינו קל להבנה (הכולל הוראות פרטניות לעניין הפחת השנתי, לעניין חישוב הרווח במכירה נוספת וכדומה), אנו צופים את התרחשותם של עיוותי מס קשים בהקשר זה (שלא לדבר על השלכת הפרשי העיתוי), כאשר בסופו של דבר ימומש הנכס בשווי מופחת בהשוואה לשווי הסינתטי שנקבע לו לצורכי המס לאחר חלוקת הדיווידנדים מרווחי השערוך.
לא נותר לנו אלא לקבוע (בפרפרזה של הפתגם הלטיני הידוע) כי מה שאסור לשור מותר (כנראה) ליופיטר.

הכותב - ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'