סקירת ספר חדש: העסקה פוגענית

בעת ביקור ברומניה לפני שנים רבות שמעתי את האמירה הבאה: "הממשלה עושה את עצמה משלמת לנו ואנחנו עושים את עצמנו עובדים". נזכרתי במשפט אגב פרסום העובדה שבישראל פריון העבודה הוא מהנמוכים במדינות המפותחות וסברתי כי חייב להיות קשר בין פריון העבודה לבין חוסר היציבות התעסוקתית והשכר הנשחק של העובד הישראלי. ספרם של ענת מאור ודניאל מישורי מפרט בקובץ המאמרים שבו את רמת הפגיעה בעובד הישראלי, פגיעה שאת סימניה התחלנו להרגיש החל בשנות התשעים של המאה שעברה. לא בכדי יצאה מחאת קיץ 2011 אל הרחובות ולא בכדי החלו קבוצות של העובדים לנסות לשנות את תנאי העסקתם ולשוב ולהתאגד בארגוני עובדים. ההערכה היא כי מספרם מגיע כיום ל-70-60 אלף איש. להלן נאזכר בקצרה כמה מאמרים: דניאל מישורי אומר במאמרו כי בארצות הברית מקובלת ההבחנה בין עבודות 'טובות' לבין עבודות 'רעות'. עבודות 'רעות' מוגדות כעבודות ששוללות מהעובדים ביטחון תעסוקתי ותנאי העסקה בסיסיים, ומעבר לכל, השכר תמורתן אינו מספק צרכים בסיסיים. בארצות הברית, כמו בכל מדינה שבה ירדו שיעורי ההתאגדות המקצועית, חלה ירידה במספר המשרות 'הטובות' וחלה עלייה במספר המשרות 'הרעות', וכך שוק העבודה החופשי נמצא במגמה של היעלמות המשרות 'הטובות' ומעבר למשרות 'הרעות'. תהליך הגלובליזציה, התחרות המוגברת בין שחקנים בין-לאומיים והנהגת שיטת המכרז של המדיניות הציבורית על אספקת מוצרים ושירותים יצרו מציאות חדשה שפגעה פגיעה קשה במעמדו של העובד כפרט וביכולת ההתארגנות שלו. בד בבד בישראל החלה לשלוט אידיאולוגיית ההפרטה שזלגה לתוך שירותי המדינה בהנחה שהשוק הפרטי יעיל יותר מזה של המגזר הציבורי. תהליכי "ההתייעלות" הוזילו את המוצרים ואת השירותים אך המחיר היה איכות טובה פחות. האזרחים נפגעו פעמיים, פעם אחת בכיסם בשל אובדן עבודה ופעם נוספת באיכות השירות שקיבלו. מיקור החוץ, העסקה באמצעות קבלני כוח אדם ועמותות המעניקות שירותים לממשלה, ניתק את הקשר הישיר בין העובד למעסיקו והפך את העובד לשקוף בעיני המעסיק. זהו תנאי בסיסי להעסקה פוגענית. "הדרה" כזו מתאפשרת לעתים קרובות באמצעות הבחנה בין עובד קבוע לבין עובד זמני, בין עובד חודשי לבין עובד יומי, בהעסקה לפי חוזה קצוב, במתן סטטוס של עובד פרויקטים וגם בהעסקה בחוזה אישי. ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) קבע על פי עקרונות הצהרת היסוד שבסעיף הראשון כי "העבודה אינה סחורה", משמע העובד אינו חפץ. אבל תהליך ההחפצה הולך וגובר ואינו פוסח גם על מעמד הביניים, שבו אנשי אקדמיה המועסקים במשך 20 שנה כעובדים מן החוץ ואין להם תנאים סוציאליים בסיסיים כגון פנסיה, קרן השתלמות, שכר במהלך כל השנה ועוד. מי שהתעלם מעובדי הקבלן בניקיון ובאבטחה נדהם לגלות כי אותו יחס ואותם תנאים הגיעו גם לפתחו. איציק ספורטא, מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א ומעורכי האתר החברתי "העוקץ" עמד על חוסר השוויון בין נותן העבודה לבין מבצעה. בעוד העובד מעניק את כישוריו ואת זמנו (זמן שאי אפשר להחזיר), מערכת השכר שלו נקבעת על ידי השוק. בעוד העובד מנסה למקסם תועלת, המעסיק מנסה למקסם רווחים, שיהיו, בין השאר, גם על חשבון העובד. גם ספורטא רואה שהתוצאה היא אובדן פריון ואובדן איכות השירות. לדבריו ההתייחסות הלא-אנושית מביאה בסופו של דבר להתנהלות לא יעילה גם בפרמטרים הלא-כספיים. הוא מוסיף כי בעוד שינוי התפיסה הכולל בנוגע לעבודה וליחסים בין בני אדם בכלל הוא קשה וממושך, התארגנות של עובדים, שיש בה גם קשיים רבים, היא הדרך היעילה והטובה ביותר לגרום לכך שהעסקה מנצלת ופוגענית מכל סוג שהוא תיעלם מן העולם. פרופ' יצחק הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי מאוניברסיטת חיפה טוען כי חזרנו לתקופות החשוכות מהעבר מהמאה ה-19 ותחילת המאה העשרים שהיה נדמה כי חלפו מהעולם והפכו להיות מקובלים היום. לדבריו נוצרה מציאות קשה וזילות בנורמות בסיסיות ומקובלות ביחסי העבודה, בעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות, בני מעוטים, עובדי חברות כוח אדם, מהגרים, חסרי השכלה, בלתי מאוגדים, נשים ועובדים מבוגרים יחסית. אולם הבעיה נוגעת גם לבני נוער ולצעירים והולכת ומתפשטת לאור הרפיון באכיפה של זכויות העובדים.

העובדה כי כמחצית מכלל העובדים במשק אינם משתכרים שכר מינימום כחוק, מעידה יותר מכל על היקף התופעה. בין ההפרות הנפוצות: אי קבלת תלושי שכר, עבודה בשעות נוספות ללא פיצוי, תקופות הדרכה על חשבון העובדים, חתימה על חוזה כובל לשנה, אי תשלום שכר והסתמכות על תשר בלבד, תנאי עבודה משפילים ובלתי אנושיים כגון עבודה בעמידה, עבודה בשמש ללא הגנה (שומרי ביטחון) וקיזוז מהשכר בשל נזקים שנגרמו בעבודה, כל אלה בניגוד לחוק. ואולם לדעתו ניתן ללחוץ על מעסיקים פוגעניים במיוחד, כמו מקרה הקופאיות בסופרארם שנאלצו לעבוד בעמידה עד שהתגייסו לטובתן אמצעי התקשורת, עמותות להגנת זכויות עובדים, חרם לקוחות וההסתדרות. והנה פתאום התברר כי אפשר לבצע את העבודה גם בישיבה. ד"ר אפרים דוידי, מרצה באוניברסיטאות תל-אביב ובן גוריון סבור כי ההעסקה הפוגענית התחילה בארץ לאחר ,1967 בעקבות כניסתם של עובדים פלסטינים לשוק העבודה. החלפתם של עובדים אלה בעובדים זרים, גירוש העובדים הזרים וקליטת עובדים פלסטינים, וכיום העסקת מהגרי עבודה ופליטים. ד"ר ענת מאור מונה את הדרכים שבהם שברו את העבודה המאורגנת במגזר הציבורי: - צמצום קליטת עובדים חדשים בשירות המדינה בתקנים וקליטתם של עובדי חברות כוח אדם. - חיוב משרדי הממשלה והרשויות המקומיות להוציא תחומי עיסוק שונים מגדר הקביעות והעברתם לעובדי קבלן בלבד. - הפרטת שירותים ציבוריים כאמצעי לפיטורי עובדים קבועים. - אישור להבאת עובדים זרים לישראל, הפוגע בכושר ההתארגנות והתחרות של העובדים בישראל. מאור מוסיפה כי תופעת העסקת העובדים הזרים מקיפה את מרבית המדינות המפותחות, אך ישראל הפכה למובילה בהעסקה מעין זו כפי שהפכה למובילה בהעסקת עובדי קבלן. בין האנומליות שהיא מונה אצל המעסיק הציבורי: תשלום שכר מתחת לשכר מינימום והשלמתו בצורת הבטחת הכנסה. היא ציינה כי מאבקם של העובדים הסוציאליים לבטל את החרפה הזו לא נשא פרי מספק. פרופ' דני גוטוויין שמלמד היסטוריה כלכלית-חברתית בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה סבור כי הקפיטליזם עשה את העבודה השכירה לסחורה תוך כדי ניצול העובדים. הפרטת יחסי העבודה פוררה את איגודי העובדים והפכה את העובדים למתחרים בינם לבין עצמם מתוך הוזלת שכרם. לדבריו, ככל שהתחרות החופשית לכאורה הגדילה את חוסר הביטחון הכלכלי חברתי והפכה את כלכלת השוק לאיום על חלקים גדלים והולכים של האוכלוסייה במדינות המתועשות, כך התערערו גם יסודותיו הפוליטיים והמשפטיים של המשטר הליברלי. התפקיד המכריע שמילאו המשברים הכלכליים וערעור הביטחון החברתי בקריסת הסדר הדמוקרטי ובעליית הפאשיזם והנאציזם באירופה בין שתי מלחמות העולם, הגביר את ההכרה בחוסר היכולת המובנה של הקפיטליזם התחרותי לנהל את החברות התעשייתיות, דבר שהעלה את הצורך בהתערבות ממשלתית לצורך איזון. וכך, לאחר יותר משלושה עשורים של סדר ניאו-ליברלי הולך ומתבהר הכישלון החוזר של הקפטיליזם לנהל את החברה התעשייתית באמצעות השוק והתחרות. המחבר מביא לדוגמה את הכישלון הגדול של משבר ה"סאב-פריים" שפרץ ב-2007 בשוק ההון האמריקאי. משבר המשכנתאות המקומי שאיים על יציבותם של מערכות הייצור בעולם וההתמודדות עמו עדיין נמשכת ואף הופכת לקשה יותר. זאת על אף התערבות מתואמת של ממשלות ובנקים מרכזיים. פרופ' גדי אלגזי, מרצה להיסטוריה באוניברסיטת תל-אביב, ואורלי בנימין, מרצה בכירה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, מתריעים על כך שההליכים אלה של הפרטה וקיפוח קיימים במעוזי ההשכלה האוניברסיטאות, לגבי מורים מן החוץ ועובדים במשרות אדמיניסטרטיביות ובתחום התחזוקה. עו"ד איתי סבירסקי, ממקימי הארגון "כוח לעובדים" ב-2007 אומר כי התארגנויות העובדים הן הכלי היעיל ביותר להגנה על זכויות העובדים. תהליך שהתחיל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות. עד כאן סקירתנו הקצרה על כמה מן המאמרים בספר מעניין זה, שהחל כפרויקט שנועד לעקוב אחר דפוסי ההעסקה הפוגענית באקדמיה ולכן הוא מתמקד בעיקר במאבקים של עובדות הניקיון באוניברסיטאות, של המרצים הזוטרים ואפילו של מלצריות בבית הקפה שבשער האוניברסיטה, ובכך רואים מבקרי הספר את חסרונו. אך כאמור, זהו ספר שמתבסס על מבטם של חוקרים אקדמאים ועל ניסיונם, מנתח בהצלחה רבה תהליכים חברתיים-כלכליים ומצביע על פתרון אפשרי של התארגנות עובדים לכוח חזק ומשפיע.

הכותבת עורכת נטו+, עו"ד יהודית קנולר

(*) המידע באדיבות "נטו+" - כתב העת לעבודה ולניהול משאבי אנוש מבית "חשבים-HPS"