איסור הפליה בהליכי קבלה לעבודה חל גם על חברת השמה בעת מיון מועמדים עבור לקוח

העובדות ----------- הומטק שירותי כח אדם בע"מ (להלן: "הנתבעת") הנה חברת כח אדם וחברת השמה. הדס פישקין (להלן: "התובעת"), אשר הייתה בהריון, שלחה קורות חיים לתפקיד "מוכרות, קופאיות לאזור המרכז". התובעת בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בר-אילן בסוציולוגיה וניהול משאבי אנוש ובין היתר עבדה בעבר כראש מדור רישום ומידע וניהלה מחלקה שמנתה 4 יועצי לימודים. נציגת הנתבעת התקשרה לתובעת על מנת לזמן אותה לראיון. חלק מהשיחה הוקלט על ידי התובעת, אשר טרחה לידע את הנתבעת בדבר הריונה, וכלל את המשפט "אם יהיה לי משהו אחר רלוונטי, שמתאים לנשים בהיריון, אז אני אצור את- קשר". לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי מהנתבעת בשל דברים אלו המעידים על אפלייתה בקבלה לעבודה בחברה לתפקיד מוכרת או קופאית אך ורק בשל הריונה. פסק הדין ------------ בית הדין דחה את טענת הנתבעת, לפיה המודעה פורסמה על ידה בכובעה כחברת השמה ולכן אין כל יריבות בינה לתובעת, שכל תפקידה מסתכם בהעברת קורות החיים של העובד אל המעסיק הפוטנציאלי בפועל. על פי סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") חל איסור על אפליה בעת קבלה לעבודה. על חברת השמה חלים אותם הכללים, של איסור אפליה מחמת הריון בעת קבלה לעבודה, אשר חלים על מעביד. חברת השמה הנה חברה שמקשרת בין מועמד לעבודה למעסיק פוטנציאלי אשר מחפש עובד ולכן, חברת ההשמה באה בנעליו של המעסיק הפוטנציאלי ויש לה חלק חשוב בקבלת עובד לעבודה. מסיבה זו לא יכולה להישמע הטענה כי על חברת השמה לא חל חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. במקרה דנן, עסקינן בנתבעת שהנה גם חברת כ"א וסעיף 2 לחוק השוויון חל גם על קבלן כוח האדם. בית הדין דחה את התביעה לאחר שהשתכנע, שהתובעת כלל לא ביקשה להתקבל לעבודה כקופאית וכל מטרתה הייתה לנסות ולקבל כספים דרך הגשת התביעה. הטעמים לפסיקת בית הדין היו: עובדת היות התובעת בעלת תואר ראשון, בעת שהתעניינה בתפקיד של קופאית שאינו תואם את כישוריה, זאת עוד בזמן שקיבלה דמי אבטלה בסכום העולה על השכר שהוצע לעבודה כקופאית. בנוסף, התברר כי התובעת פתחה עוד טרם השיחה המוקלטת, קובץ במחשב שנקרא "אפליה בהריון", דבר המעיד על תכנון מוקדם לקבלת כספים מהנתבעת. היתממות התובעת כי איננה מבינה מהי אפליה, על אף שהיא בוגרת קורסים שבהם נלמדים דיני האפליה בשוק העבודה והעובדה כי בחרה להודיע לנציגת הנתבעת בפנייתה הראשונה כי היא בהריון. בחקירתה התברר שכך נהגה התובעת עם כל המעבידים הפוטנציאליים. עצם הקלטת השיחה (אשר נדחתה כראיה) אף היא מוכיחה כי התובעת סברה כי תשמע דברים מאת הנציגה אשר יועילו לה בעתיד. התובעת לא טרחה לפנות לנתבעת במשך חודשים לאחר שיחתה עם הדוברת בהקלטה, כדי לברר האם יש משרה עבורה. אשר על כן נדחתה התביעה והתובעת חויבה בהוצאות משפט, תוך שבית הדין שב ומזכיר שאיסור אפליה מחמת הריון הנו אחד האיסורים החשובים בדין הישראלי. החוק והפסיקה רואים בחומרה אפליה מכל סוג והדבר בא לידי ביטוי בפסקי דין רבים הדנים באפליה, אולם אל לו לבית הדין לתת ידו לתביעות מדומות שכל מטרתן להוציא כספים ממעסיקים, אשר בינן לבין אפליה אין כל קשר.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"