איסור ניכוי מס תשומות בהשכרת רכבים פרטיים ששימשו בעסק לספירת מלאי

תקציר ע"מ 1572/12 אינפו-סיסטמס בע"מ נ' מע"מ נתניה

בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי בדין אסר המשיב על ניכוי מס תשומות בגין השכרת רכבים פרטיים ששימשו בעסק לספירת מלאי. בית המשפט פסק כי תקנה 14 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות") היא תקנה ספציפית שכן עניינה ניכוי הוצאות שכירות רכב, בעוד תקנה 18 לתקנות היא תקנה כללית שעוסקת באפשרות לנכות מס תשומות באופן יחסי לשיעור השימוש בעסק. לפיכך, תקנה 14 גוברת על תקנה 18. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים המערערת העוסקת בספירת מלאי במחסני לקוחותיה שכרה במהלך התקופה הרלוונטית לשומה, קרי בשנים 2011-2008, רכבים פרטיים וניכתה מס תשומות (בשיעור מלא) בגין שכירת הרכבים. המחלוקת בין הצדדים היא אם על פי דין זכאית המערערת לנכות מס תשומות כאמור אם לאו. לשיטת המשיב, תקנה 14(א) לתקנות קובעת כי מס התשומות אשר הוטל על עוסק בגין רכישת רכב פרטי אסור בניכוי, וזאת גם אם הרכב משמש באופן בלעדי לצורכי העסק. שכירת רכב לעניין זה באה בגדר רכישה, וזאת על פי ההגדרות בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). המשיב טען כי המערערת אינה נכנסת בגדר החריג הקבוע בהוראת תקנה 14(ב)(2)(ב) לתקנות, משום שעיסוקה בספירת מלאי ולא בהסעת נוסעים. עוד טען המשיב כי לתקנה 18 לתקנות אין תחולה במקרה דנן. תקנה 18 קובעת כללים לניכוי מס תשומות במקרה של תשומות מעורבות - כאלו שמותרות בניכוי וכאלו שאינן מותרות - ולא ניתן להתיר מכוחה ניכוי של מס בגין תשומות אשר נקבע במפורש לעניינן שאינן מותרות בניכוי. מנגד, המערערת סבורה כי על פי תקנה 14(ב)(2)(ב) ותקנה 18 לתקנות, התשומות בגין שכירת הרכב בעניינה של המערערת מותרות בניכוי. דיון שכירת רכב לעניין זה באה בגדר מכר, וזאת כאמור על פי ההגדרה בסעיף 1 לחוק. על פי לשונה של תקנה 14(א) לתקנות, המס שהוטל על שכירת רכב פרטי לעוסק לא יהיה ניתן לניכוי. לפיכך, על פי הוראת תקנה 14(א) לתקנות המערערת אינה רשאית לנכות את המס המוטל בגין דמי שכירות של רכב פרטי. מטרתה של תקנה 14 לתקנות היא למנוע את השימוש ברכב פרטי בעסק, והיא מגשימה את מטרתה על ידי הפיכת השימוש ברכב ללא כדאי מבחינת החיוב במע"מ. לכן היא קובעת כי המס שמוטל על מכירת רכב פרטי (וגם שכירת רכב על פי סעיף 1 לחוק הקובע כי מכר הוא גם שכירות) - אין לנכותו כמס תשומות. קבלת הפרשנות שמציעה המערערת תעקר מתוכן את תקנה 14 לתקנות, אשר לפיה אסר מחוקק המשנה לנכות מס תשומות מהשכרת רכב פרטי גם כאשר ברכב הפרטי נעשה שימוש לצורכי העסק. עוסק שבוחר להשתמש ברכב פרטי לצורך עסקו - שומה עליו לספוג את מלוא המע"מ. תקנה 14 לתקנות היא תקנה ספציפית שכן עניינה ניכוי הוצאות שכירות רכב, בעוד תקנה 18 לתקנות היא תקנה כללית שעוסקת באפשרות לנכות מס תשומות באופן יחסי לשיעור השימוש בעסק. זאת במקרה שבו מס התשומות מותר בניכוי במהותו, אולם השימוש שנעשה בתשומה הוא שימוש מעורב - חלקו לצורך העסק וחלקו לשימוש פרטי. במקום שמחוקק המשנה קבע כי לא יותר ניכוי של תשומות הנובעות משכירות רכב על פי הסמכות שהוקנתה לו בחוק - לא ניתן יהיה לנכות תשומות אלה, גם לא מכוח תקנה 18 לתקנות. תוצאה הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי מרכז לפני כב' השופט ד"ר א' סטולר ניתן ב-24.12.2013