מעבר לעבודה בשדה פתוח תחת השמש, ללא שירותים ומים, מהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקה

העובדות
---------
מרסלוב אלכסנדר (להלן: "העובד"), עבד כמתקין אביזרי רכב במשך מספר שנים, בחברה המייצרת אביזרים שונים לרכבי שטח במושב משמר השבעה (להלן: "המעסיקה").
בשלב מסוים החליטה המעסיקה להעתיק את מקום העבודה לאזור חדש באותו מושב אולם, בעקבות קשיים בקבלת היתר בנייה מהוועדה המקומית, הועברו העובדים לאתר זמני חלופי אותו שכרה המעסיקה.
באתר הזמני נדרשו העובדים לעבוד בשדה פתוח תחת השמש וללא כלי ציוד, שירותים ושתייה, כפי שהיה במקום העבודה הישן. לפיכך, העובד פנה למעסיקה בטענה כי תנאי העבודה באתר הזמני מהווים הרעה מוחשית בתנאי העסקה ודרש לשפר את התנאים כפי שהיו בעבר. המעסיקה שללה ודחתה את העובד בטענה כי המצב זמני ואין מדובר בהרעה, מכאן הגיעה התביעה לפתחו של בית הדין.
פסק הדין
----------
במקרה זה נבחנה השאלה האם זכאי העובד לפיצויי פיטורים מחמת הרעה מוחשית בתנאי העסקה, בהתאם לסעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").
המעסיקה טענה כי עבודתו של העובד לאורך השנים לא בוצעה במשרד או באולם ממוזג אלא בחניונים או מקומות פתוחים. בנוסף, נטען כי באתר הזמני הושכר שטח חניה של חנות פרחים שכנה, הוסכם עם בעל חנות הפרחים כי השירותים שבחנות יועמדו לרשות העובדים של המעסיקה כך גם מקרר, מיחם לשתיה חמה, מים קרים ואזור מוצל.
מנגד, העובד טען כי מקום העבודה היה שדה פתוח ושם לא היו שירותים או מים זורמים כפי שהיה במקום העבודה הישן. העובד טען כי השירותים אליהם התייחסה המעסיקה היו שייכים לחנות פרחים הנמצאת במרחק של כ- 50 מטר מאתר העבודה ולעובדי המעסיקה היה אסור להשתמש בהם.
בית הדין קבע כי להוכחת הרעה מוחשית בתנאי העסקה נדרש קיומם של 3 תנאים מצטברים: ראשית, קיומה של הרעה מוחשית בתנאי העסקה; שנית, הרעה אותה יכול המעסיק לשנות. חובה על העובד להעמיד את המעסיק על כוונתו להתפטר כך שתהה למעסיק הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה ורק אם ימנע המעסיק מלתקן את ההרעה תחול הוראת החוק המזכה בפיצויים. לתנאי זה נקבע חריג לפיו כאשר אין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק; התנאי השלישי הנדרש הוא קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה.
לאחר בחינת התנאים הנ"ל והליך הוכחות הכולל עדויות של הצדדים, קבע בית הדין כי גרסת העובד היא אמינה, המעסיקה לא סיפקה שירותים לעובדים, היא הפרה את הוראת סעיף 20א לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951 לפיה זכאי העובד במהלך יום עבודתו להפסיק עבודתו להשתמש בשירותים אשר מותקנים במקום העבודה או בקרבתו. כמו כן, התקיימה הרעה מוחשית בתנאי העסקה של העובד אשר קיבלה ביטוי באופן קיצוני בכך שלא עמדו לרשות העובד שירותים ומתקני מים, לא היה אזור עבודה מוצל וכן, לא סופקו לעובד כלי עבודה כבעבר והוא נאלץ להתמודד עם עבודות ההתקנה באופן ידני ותוך הפעלת כוח פיסי. עוד נקבע כי העובד התרה במעסיק במכתבים ולא מיהר להתפטר אלא חיכה בסבלנות עד להקמת האתר החדש תוך זמן סביר או לשיפור תנאי העסקתו, היינו, העובד נתן הזדמנות אמיתית למסיק כדי שיוכל לתקן את ההרעה, אך דבר לא נעשה בפועל. לפיכך, נמצא קשר אמיתי בין הרעת התנאים להתפטרות העובד והמעסיקה נדרשה לשלם לעובד את מלא פיצויי הפיטורים בתוספת הפרשי רבית והצמדה ושכ"ט עו"ד.

(*) הכותב/ת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"