הטלת עיקול על נכסים לצורך גביית חוב מס לפי סעיף 194 לפקודה

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי בנסיבות המקרה בדין הוטל עיקול על דירת מגורים שנרשמה על שם הורי הנישום, שלשיטת פקיד השומה לא דיווח על הכנסות מפעילותו העבריינית, לצורך גביית חוב מס ממנו לפי סעיף 194 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
--------------------------------------------------------------------------
מדובר בבקשה להטיל עיקול על דירת מגורים הרשומה על שם הורי הנישום על פי סעיף 194(ג)(2) לפקודה להבטחת תשלום חובם של המשיבים 1 ו-2, ולחלופין - להבטחת תשלום חובם של המשיבים 3 ו-4, בגין מס הכנסה שלא שולם. הצדדים חלוקים בשאלה האם נמצאה הצדקה להטלת עיקול לפי סעיף זה.
המשיבים 1 ו-2 הם בני זוג נשואים (להלן: "הזוג"). המשיבים 3 ו-4 הם הוריו של המשיב 1 (להלן: "ההורים"). נגד המשיב 1 הוגש כתב אישום בגין עבירות שונות של סחר בסמים. כשבועיים לאחר הגשת בקשה זו הורשע המשיב 1 בעבירות שיוחסו לו ונגזרו עליו בין היתר 36 חודשי מאסר. המבקש טוען כי המשיב 1 לא דיווח על הכנסותיו לשנים 2011-2005 שהופקו ככל הנראה מפעילותו העבריינית, וכי כספים שנמצאו בחשבונות ההורים ודירת מגורים הרשומה על שמם שייכים למעשה לזוג.
דיון
-----
עיקול לפי סעיף 194(ג) לפקודה הוא במהותו צו זמני, שיש ליישם לגביו בשינויים המחויבים את המבחנים למתן צו עיקול זמני, קרי קיומן של ראיות מהימנות לכאורה וקיומו של חשש סביר כי אי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. מכיוון שצו הוא צו זמני, הרי בשלב הוצאתו אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקת מי בעלי הדין, ואין מקום להידרש לניתוח מקיף של השומה שנקבעה ושל הראיות שהוצגו. אלו יתבררו בהליכי ההשגה והערעור הרגילים.
בשנות המס הנדונות התקבלו שני דיווחים בקשר להכנסות המשיב 1 - שכר בסך 26,000 ש"ח בשנת 2008, ושכר בסך 21,000 ש"ח בשנת 2009. המשיבה 2 דיווחה על שכר בשנים 2005 ו-2010-2008 בסך כולל של 56,000 ש"ח.
ההורים, בני 79 ו-75 היום, מתפרנסים מקצבאות פנסיה וביטוח לאומי בלבד. בחשבון הבנק של ההורים נרשמו בשנים הללו (2011-2005) הפקדות כספיות בסכום מצטבר של כ-627,000 ש"ח. המבקש טוען כי הכנסותיהם הדלות של ההורים אינן יכולות להסביר את ההפקדות בחשבון הבנק שלהם, וכן אינן יכולות להסביר את יכולתם לרכוש את דירה 2. גם ההכנסות המוצהרות של הזוג אינן יכולות להסביר את אותן הפקדות, את רכישת דירת המגורים ואת רכישת הרכבים, ומכאן שמדובר בהכנסות של המשיב 1 שלא דווחו למבקש כאמור. לעומת זאת, הזוג טוען שאין מדובר בכספם אלא בכספי ההורים, וכי גם דירה 2 (וכמובן דירה 1) נרכשה בכספם של ההורים. באשר לרכבים, לדבריהם הם הועמדו לרשותם על ידי בעליהם ללא תשלום תמורה.
נפסק כי הנתונים והראיות שהוצגו תומכים לכאורה בגרסת המבקש ואינם תומכים בגרסת המשיבים. ראשית, ההורים לא הביאו כל אסמכתה או בדל אסמכתה לכל המקורות שטענו - תמורה שהתקבלה ממכירת מכונות תפירה, כספים/ ירושה שהתקבלו מאמה של המשיבה 4 וכדומה. שנית, בעדויות ההורים התגלו סתירות רבות, תשובותיהם לשאלות מרכזיות רבות היו בלתי סבירות ובלתי מהימנות, ושאלות מרכזיות נוספות נותרו ללא מענה ראוי. לאור האמור לעיל, אין זה סביר שההורים מימנו מכספם את רכישת דירה 2, ולכאורה גרסת המבקש שלפיה דירת המגורים נרכשה למעשה על ידי הזוג והיא שייכת להם, והרישום על שם ההורים הוא למראית עין בלבד - נראית גרסה אמינה.
באשר לחשש הסביר להכבדה על הסיכוי לגביית חוב המס הנדון, די בכך שההכנסות התקבלו לכאורה מפעילותו העבריינית של ד.א, ואף די בכך שאותן הכנסות הוסתרו לכאורה משלטונות המס בדרכים מתוחכמות, כדי להצדיק את החשש לגביית חוב המס ולהצדיק את מתן הצו. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כאמור, אי מתן הצו יכביד מאוד על הסיכוי לגביית חוב המס הנתבע, כשסכום המס לתשלום עומד על יותר משני מיליון ש"ח, ואילו מבחינת המשיבים מדובר בעיקול ברישום בלבד בקשר לדירה 2.
תוצאה
---------
הבקשה נדחתה. המשיבים 1 ו-2 חויבו בהוצאות בסך 3,000 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט י' אטדגי
ניתן ב-3.4.2014