לערכאת הערעור שיקול דעת נרחב בעניין סדרי הדין ואין להתערב בהחלטות אלו אלא במקרים נדירים

תקציר רע"א 2043/14 פלונית נ' מנהל מע"מ באר שבע

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור בקשר לאופן העדת עדים בערעור מע"מ. נקבע כי לערכאת הערעור שיקול דעת נרחב בעניין סדרי הדין ואין להתערב בהחלטות אלו אלא במקרים נדירים, וכי מקרה זה אינו נופל בגדרי אותם מקרים. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים ------------------------------------------------------- המבקשת היא בעלים של בניין דירות בבאר שבע שבו מתגוררים בשכירות זכאים לדיור מטעם עמידר, בהתאם לחוזה שכרתה המבקשת עם עמידר. על-פי החוזה שני שלישים מדמי השכירות עבור הדירות משולמים למבקשת על-ידי עמידר ושליש על-ידי הדיירים. המשיב קבע כי העסקאות כולן אינן פטורות ממע"מ. על קביעה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בתשובתו לערעור טען המשיב כי יש לדחות את הערעור בהתאם להלכות הפסוקות של בית משפט העליון בעניין סימון אחזקות (ע"א 2291/07) ובעניין שליט (ע"א 7973/11), הזהות לגישתו בנסיבותיהן לאלה שלפנינו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיים דיון מקדמי בתיק, ובסיומו קבע כי "ראיות הצדדים יוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית" וקצב את המועד להגשתן. לאחר דברים אלה הגישה המבקשת בקשה לזמן שלושה עדים למתן עדות בדיון ההוכחות "ללא מתן תצהיר מקדים", והם - בכירים בעמידר ומנהל אשכול המסים במשרד רואי החשבון המעניק שירותים לעמידר. המבקשת ציינה כי העדת העדים תסייע לה לסתור את הקביעה העובדתית שנקבעה בעניין שליט, שלפיה עמידר ולא בעל הדירות היא זו אשר משכירה את הדירות לדיירים. לטענת המבקשת העדים יוכלו להעיד על כך שעמידר רואה עצמה מפקחת בלבד ולא משכירה. המבקשת הוסיפה וציינה כי היא אינה שולטת על העדים, ולכן אינה יכולה לקבל את עדותם בדרך של תצהיר. לפיכך עתרה המבקשת לזימון העדים לדיון ההוכחות בבית המשפט. בית המשפט לא קיבל את בקשת המבקשת. נקבע כי קשה לראות כיצד עדויות העדים תוכלנה לבסס מסקנות שונות בדבר אופי ההתקשרות בין המבקשת ועמידר, בניגוד להלכה הפסוקה. נוסף על כך קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הוכיחה שקיימת מניעה להעיד את העדים בדרך של הגשת תצהיר. מכאן בקשת רשות הערעור. דיון ------- לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניין סדרי הדיון לפניה ובכלל זה בעניין אופן שמיעת העדויות, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בתחום זה אלא במקרים חריגים. המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. זאת משום שהמבקשת השהתה את בקשתה לזימון העדים אף שלא הייתה כל מניעה להעלות את בקשתה בעניין זה כבר בעת הדיון המקדמי, משהיה ידוע לה על-פי טענתה כי תידרש לעדים אלה וכי לא תוכל לקבל מידם תצהיר. כמו כן, הטענות בדבר אי היכולת לקבל תצהיר מידי עדים אלה נטענו על-ידי המבקשת בדרך של "הנחת המבוקש" ובלא שפנתה אליהם כלל כדי לברר את הדבר. תוצאה --------- הבקשה נדחתה. לא נעשה צו להוצאות.

בבית המשפט העליון לפני כב' השופטת א' חיות ניתן ב-24.4.2014