גדעון לוי: "מה היה קורה אם חמאס היה מחסל את שרה ויאיר נתניהו?"

"חישבו לרגע על תסריט נורא: החמאס מחסל חלילה את שרה ויאיר נתניהו - אשתו ובנו. נורא לא פחות: את רויטל ונדב גנץ - אשתו ובנו. מה היה יוצא לחמאס מהחיסול המזוויע הזה? ואיך היתה ישראל מגיבה עליו? נכנעת לדרישותיו? האם היתה דעת הקהל מתמתנת? האם היתה ישראל מוחלת אי פעם?", במילים אלו פתח היום עיתונאי הארץ גדעון לוי את טורו תחת הכותרת "אשתו ובנו" ביחס להריגת אשתו ובנו של ראש הזרוע הצבאית של חמאס מוחמד דף ואת ניסיון הריגתו, שטרם ידוע אם צלח או לא.

ולוי ממשיך: "איזו תועלת היתה צומחת לחמאס, אילו הצליח, חלילה - שוב נדגיש, חלילה - לפגוע בראש הממשלה או ברמטכ"ל עצמם? האם לא היה נמצא להם תחליף? האם הייתה ישראל מתנערת מהנהגתה? מרכינה את ראשה בפני מחסלי מנהיגיה? האם היתה ממהרת לבנות להם נמל עמוק מים ובית נתיבות בעזה"?

"זה חלק מהדה־הומניזציה והדמוניזציה של הפלסטינים. חיסול מנהיגיהם ומפקדיהם? לגיטימי. חיסול אלה שלנו? זוועת אלוהים; איך אפשר בכלל להשוות..... נניח לשאלות על המוסר בהפצצת בית על יושביו, בניסיון החיסול של דף, והרג של אשתו ובנו התינוק; האם אינם חפים מפשע? לשאלות הללו אין ביקוש ואין אוזן קשבת, והן מעוררות עכשיו בישראל רק גיחוך. אבל מה על מידת התבונה? גם היא איננה מוצר נפוץ. על הפקת לקחים מן העבר העקר של החיסולים, אין מה לדבר. העם רוצה חיסול - אז הנה לו; וחסל".

לסיכום, אומר לוי: "עוד לא נולד החיסול ששינה עמדות לטובה. ישראל רק תלתה על חגורתה עוד קרקפות, מצג שווא של ניצחון, ודבר לא יצא לה מהן זולת הקזת דם, תאוות נקם ורגשות שנאה. אבל למה שישראל תלמד מעברה? זה הגיוני ומתבקש מדי.... יש גם תסריטים (דמיוניים?) אחרים, דוגמת זה הגורס, שישראל חזתה את ההזדמנות לחיסול דף ולכן חזרה בה מהסכמותיה, כדי להכשיר את הקרקע לאם־כל־תמונות־הניצחון. אבל מה יצא לה מכל זה? לא כלום. לא שקט, אפילו לא תמונת ניצחון מדומה, רק עוד ועוד דם ונקם".