התיישנות שומות עקב אי שליחתן לנישום במועד

תקציר:ע"מ 32858/12
רן דביר נ' פקיד שומה נתניה

בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי נימוקי שומה שנשלחו ללא צו אינם מהווים כשלעצמם שומה. לפיכך בשעה שנימוקי השומה נשלחו לפני המועד הקבוע להתיישנות השומה ואילו תחשיבי השומה המפורטים נשלחו לאחר מועד זה, הרי יש לקבוע כי השומה התיישנה והנישום יקבל מעין אישור אוטומטי לשומתו העצמית.
השאלה המשפטית הרקע העובדתי וטענות הצדדים
------------------------------------------------------
המחלוקת הראשונה היא מחלוקת מקדמית שעניינה טענת התיישנות שהעלה המערער. עיקר הטענה הוא כי השומה שהוציא המשיב הוצאה מאוחר למועד הקבוע בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). הטענה היא שהמערער הגיש את דוח 2006 למשיב ביום 27.12.2007. לפיכך המועד האחרון להוצאת שומה, לפי מיטב השפיטה, הוא עד 31.12.2010, דהיינו שלוש שנים מתום שנת המס שבה הוגש הדוח. המערער טוען שהשומה הוצאה לו לאחר המועד האמור ולכן היא התיישנה. נימוקי השומה, והם בלבד, התקבלו בידי מייצג המערער באמצעות פקס ביום 28.12.2010. לטענת המערער, תחשיב השומה וסכום המס לתשלום הגיעו אליו לראשונה בדואר, בחלוף כשבועיים ימים מהמועד החוקי שבו היו אמורים להגיע.
דיון
-----
על פי הלכת סמי, מרוץ הזמנים נפסק רק כאשר נתן פקיד השומה החלטה וזו הועברה לידיעת הנישום. בכך תוגשם התכלית שעומדת ביסוד קביעת סד הזמנים: צמצום חוסר הוודאות שבו שרוי מי שטרם ניתנה בעניינו החלטה. החלטת שומה שהועברה לאחר המועד הקובע תתיישן והנישום יקבל מעין אישור אוטומטי לשומתו העצמית.
האירוע שעוצר את מרוץ ההתיישנות הוא כאשר הצו (במקרה של השגה), או השומה לפי מיטב השפיטה (במקרה של דוח-מס) מגיעים לידיעת הנישום. לא ניתן אפוא לקבל את עמדת המשיב ולפיה העברת השומה לפקיד העוסק במשלוח דואר או לסניף הדואר או משלוח השומה יש בה כדי למלא אחר התנאי - שהשומה הגיעה לידיעת הנישום. לא ניתן לומר בשום פנים ואופן ששומה שנמצאת בבית הדואר או בדרכה מבית הדואר לנישום וטרם נמסרה לו היא שומה שהועברה לידיעת הנישום.
בענייננו מדובר בנימוקים שנשלחו ללא צו, לפיכך ברור שלא ניתן לראות בנימוקים כשלעצמם שומה.
על פי הדין, שומה לפי מיטב שפיטתו של פקיד השומה צריכה לכלול את סכום ההכנסה של הנישום, את הניכויים, הקיזוזים והפטורים המותרים ממנה על פי כל דין ואת שיעור המס שהנישום חייב בו. שומה לא תהיה שלמה כאשר אחד המרכיבים - שיעור המס - הושמט ממנה. לענייננו המסקנה היא שאין לראות בנימוקים שנשלחו בפקס למייצג ביום 28/12/10 שומה העונה כל דרישות הדין שיש בהן כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.
נוסף על כך לא שוכנע בית המשפט כי המערער או מייצגו ידעו על שיעור השומה מתוך סימולציה שנערכה בעת הדיונים, או מתוך התבוננות במחשבו של פקיד השומה. נוסף על כך, בית המשפט לא שוכנע כי חישוב השומה הוא עניין טריוויאלי שניתן להגיע אליו בדרך של חישוב אריתמטי פשוט. התוצאה היא שהמערער הרים את הנטל והוכיח שהשומה הועברה לו לאחר 31/12/10 ומנגד לא עלה בידי המשיב להזים את ראיותיו של התובע ולהראות שהשומה הייתה ידועה למערער לפני 31/12/10. לפיכך דין טענת ההתיישנות להתקבל.
לבסוף מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות המשיב שעניינה הוצאת צווים בשעות האחרונות סמוך לתום תקופת ההתיישנות. מדיניות זו של הליכה על הסף גורמת לבזבוז זמן ומשאבים יקרים, הן של הצדדים והן של בית המשפט ותוצאתם בכל מקרה של ספק צריכה לפעול לטובת הנישום ונגד רשויות המס.
לאור קבלת טענת התיישנות לא נדונה השומה לגופה (שיעור המס שיחול על ההכנסה ממימוש האופציות ומכירת המניות, שהוקצו לפי סעיף 102 הישן ומומשו ונמכרו בשנת 2006 לאחר תיקון 132 לפקודה, על רקע הוראת המעבר שנקבעה בסעיף 90 (ט) לתיקון 132 לפקודה).
תוצאה
--------
הערעור התקבל. המשיב חויב בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.

בבית המשפט: המחוזי מרכז
לפני: כב' השופט ד"ר א' סטולר
ניתן ביום: 12.08.2014