גובה התשלום לעובד ששובץ למשמרת בחג לפי דרישת המעסיק

העובדות
כהן צח (להלן: "העובד") הועסק כעובד ניקיון בקניון איילון (להלן: "המעסיק") במשך שנתיים, עד למועד בו התפטר מעבודתו, לטענתו, בשל נסיבות בעטיין לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד אצל המעסיק.
העובד הגיש את התביעה דנן לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, תוספת וותק, הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ועריכת תלושי שכר בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.
פסק הדין
ביה"ד קיבל את התביעה במלואה ופסק:
לעניין דמי חגים
בתקופה במהלכה הועסק העובד כעובד שעתי, הוא הועסק בימי חג כאשר השיבוץ למשמרות העבודה בימי החג נעשה עפ"י דרישת המעסיק ולא לפי בחירתו. בנסיבות אלה, זכאי העובד לתשלום דמי חגים גם בעבור הימים בהם עבד במהלך החג (קרי 250%) (ראה - ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ).
לעניין שעות נוספות
מתלושי השכר של העובד עולה כי העובד לא זכה בתמורה בגין עבודה בשעות נוספות כמתחייב מהיקף ההעסקה אשר הוכח בפני בית הדין. משכך, יש לקבל את טענותיו בכל הנוגע לזכאותו לתשלום בעבור עבודה בשעות נוספות בהתאם להיקף השעות הנטענות על ידו ובהתאם לתחשיביו המבוססים על הרישומים בתלושי השכר.
לעניין פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כחוק
סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כפי שעמד בתוקפו בתקופה הרלוונטית לתביעה ולאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק (ביום 1.2.09), קובע כי מעביד חייב למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר אשר יכלול את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק.
בתוספת זו נקבע כי יש לציין בתלוש השכר שורה של פרטים ובכלל אלה: שם המעביד, מספר הזיהוי או מספר התאגיד, מען מקום העבודה או מען עסקו של המעביד, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם שכר וכן, השכר הרגיל המשולם לעובד.
במסגרת תיקון 24 נקבעה גם סמכותו של בית הדין לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בגין הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר או בשל אי הכללת "פרטי השכר" ששולם לעובד כהגדרתם בחוק, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק ובשל כל תלוש שלגביו פעל המעביד באופן זה (ראה סעיף 26א(ב)(1) לחוק).
בתיקון מספר 25 לחוק שנכנס לתוקף ביום 1.7.10 קרי, לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה, הגביל המחוקק את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק שיש לפסוק בשל אי מסירת תלוש שכר או אי ציון מלוא הפרטים כמתחייב על פי החוק והעמידו על סך של 5,000 ש"ח (בתוספת הצמדה למדד), תוך הותרת שיקול דעת בידי בית הדין לפסוק מעבר לסכום זה "מטעמים מיוחדים שירשמו" (ראה סעיף 26א(ב)(3) לחוק).
במקרה דנן, עולה כי המעסיק הפר את הוראות סעיף 24(ב) לחוק.
בין השיקולים אותם נדרש בית הדין לשקול בבואו לקבוע את שיעור החיוב הכספי, ללא הוכחת נזק, שיש להשית בשל הפרת סעיף 24 לחוק, בשל כל תלוש שכר שלגביו לא פעל המעביד על פי חוק, ניתן לכלול שיקולים כגון אלה: מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות), סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו), נסיבות ההפרה וכוונת המפר משמע - האם הפרות אלה נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות, האם התקיימו נסיבות מקלות אצל המעביד שיש להתחשב בהן וכן, באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה.
במקרה דנן, תקופת העסקה של העובד נמשכה 24 חודשים, ההפרות בהן מדובר היו מועטות אולם, היה בהן לפגוע במימוש זכויותיו של התובע. על רקע זאת, קיבל ביה"ד את טענות ופסק פיצוי בסך כולל של 2,000 ש"ח בגין כל ההפרות.
כמו כן חויב המעסיק בתשלום הפרשות לקרן פנסיה, החזרי נסיעות, תוספת וותק ופיצויי פיטורין.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"