הליכים בפני הממונה על חוק עבודת נשים לצורך קבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון אינם תחליף לשימוע

העובדות
------------
רשת בטחון בע"מ (להלן: "המעסיקה") פנתה לקבלת היתר לפיטורי גב' רינת יצחקי (להלן: "העובדת"), בהתאם לחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים").
פיטוריה של העובדת הותרו בהחלטה מיום 7.3.13, החל מיום 5.2.13 .
העובדת טענה במסגרת תביעתה, כי היא זכאית לשכר עבודה בגין התקופה שמיום 21.11.12 ועד ליום 5.2.13, מועד בו רשאית הייתה המעסיקה לפטרה, בהתאם להיתר שניתן. כן נטען, כי קמה לעובדת זכות לפיצוי בשיעור 150% משכרה בגין תקופה זו בהתאם לחוק עבודת נשים ולפיצוי בגין פגיעה בזכות השימוע. כמו כן, תבעה העובדת תשלום פיצוי חלף הודעה מוקדמת.
פסק הדין
------------
זכאות העובדת לפיצוי חלף שכר בגין התקופה מיום הפסקת העבודה בפועל
בהתאם לסעיף 9 לחוק עבודת נשים חל איסור מוחלט על פיטורי עובדת בתקופת הריונה, ללא היתר. פיטורים בניגוד להוראות החוק, במהלך התקופה המוגנת, בטלים מעיקרם.
עבודתה של העובדת בפועל הסתיימה כחודשיים וחצי לפני קבלת ההיתר לפיטוריה, ומאז הופסק תשלום שכרה. לעובדת הוצעו עבודות חלופיות, אותן בחרה שלא לקבל.
בית הדין שוכנע כי הסירוב לקבלת ההצעות החלופיות שהוצעו לעובדת נעשה מעילות ענייניות וסבירות אשר אינן גורעות מזכותה לתשלום שכרה. כאם לילדים קטנים וכאשה הרה, סביר כי תנאי עבודה הכרוכים בנסיעה ממושכת בתחבורה ציבורית למקום עבודה, או בעבודה בשעות הערב, יש בהם משום הרעה של ממש בהשוואה לתפקידה עד לאותו מועד. עבודה אקראית בשעות הערב, בהתאם לצרכים, אינה מעידה על יכולתה ורצונה של העובדת להתחייב לעבודה קבועה בשעות אלה.
לפיכך נפסק שהעובדת זכאית לפיצוי עד למועד בו ניתן היתר לפיטוריה.
סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים קובע כי משהוכח שפיטורי העובדת נעשו בניגוד להוראות החוק, יפסוק בית הדין, ככלל, פיצויים שסכומם לא יפחת מ- 150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת במהלך התקופה המזכה, עד ליום תחילת תוקפו של ההיתר.
לפיכך, זכאית העובדת לפיצוי בשיעור 150% משכרה, עבור התקופה שמיום הפסקת עבודתה בפועל ועד למועד כניסת היתר הפיטורים לתוקף.
ההליכים בפני הממונה על חוק עבודת נשים אינם תחליף לשימוע
אין חולק, כי לעובדת ניתנה הזדמנות לפרוש טענותיה ביחס לפיטוריה, במסגרת הליך קבלת ההיתר בפני הממונה על חוק עבודת נשים. אולם ההחלטה לפיה הותרו פיטורי העובדת בהתאם לחוק עבודת נשים, משמעה קביעה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הליך הפיטורים לבין הריונה של העובדת והיא אינה נוגעת לשאלת כשרות הליך הפיטורים מכל היבט אחר, לרבות בעניין החובה לקיים שימוע.
תכליתו של השימוע הנערך לעובד ערב פיטוריו, הינה לאפשר לעובד לפרוש טענותיו הן ביחס להליך הפיטורים עצמו, הן ביחס לתנאי סיום העבודה, מועד סיום היחסים וכיוצא בזאת. ההליך שהתקיים בפני מרכזת חוק עבודת נשים אינו מהווה תחליף לשמיעת העובדת על ידי המעסיק.
בנסיבות אלה נקבע כי אכן נפגעה זכותה הטבעית של העובדת לטיעון ולשימוע, בטרם התקבלה ההחלטה בעניינה. אשר על כן, ולאור מכלול הנסיבות, זכאית העובדת לפיצוי בשיעור שתי משכורות.
הודעה מוקדמת
--------------------
המעבידה שילמה לעובדת חלף הודעה מוקדמת בחסר. העובדת עבדה בפועל 17 חודשים, וכן יש להחשיב את התקופה עד למתן ההיתר לפיטוריה. משמע, התקופה הרלוונטית לחישוב הינה כ- 19.5 חודשים. מאחר שהעובדת הייתה עובדת שעתית, היא הייתה זכאית ל- 18 ימי הודעה מוקדמת, לפי שכר שעתי של 23.7 ש"ח, בהכפלה ל- 8 שעות עבודה יומיות, ול- 89% משרה ובסה"כ 3,037 ש"ח.
במסגרת סיכומיה ערכה המעבידה חישוב לפיו הופחתו שבתות מתקופת ההודעה המוקדמת לה הייתה זכאית העובדת. הבסיס לעריכת חישוב זה אינו ברור. משמדובר בפיצוי חלף הודעה מוקדמת, ולא בהודעה מוקדמת בפועל, זכאית העובדת למלוא הפיצוי בהתאם לתקופת עבודתה, עד למועד מתן ההיתר לפיטוריה.
הזכויות הנלוות שאינן שכר עבודה בגין עבודה בפועל, אינן נושאות חיוב בפיצויי הלנה, אלא בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"