מאמן כדורסל שהתפטר עקב הרעה מוחשית זכאי לפיצוי בגובה 37,000 ש"ח

העובדות
------------
אורי בן חורין (להלן: "העובד") הועסק מיום 6.7.2003 כמאמן קבוצות כדורסל לילדים ונוער בעמותת אליצור שור רעננה – איגוד ספורטיבי דתי (להלן: "המעסיקה") ועד ליום 30.06.2011, מועד סיום העסקתו.
במסגרת העסקתו, העובד היה חתום על חוזה העסקה אשר עודכן במהלך השנים ואף היה נתון לפיקוחם המקצועי של נציגי המעסיקה.
בשנת 2011 העובד קיבל הודעה כי בשנה הבאה הוא יאמן רק קבוצה אחת בניגוד למספר הקבוצות שאימן עד כה.
העובד טען, כי שינוי תנאי העסקתו מהווים הרעה מוחשית שכן כעת היה עליו להגיע למספר שעות קטן יותר להבדיל משנים קודמות בהן אימן 2-3 קבוצות ובנסיבות אלו אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו ולפיכך הוא פנה למעסיקה לשם הסדרת זכויותיו.
המעסיקה השיבה, כי היא מקבלת בתדהמה את התפטרותו ולפיכך היא משחררת לו את הכספים אשר נצברו בקופה בהתאם לפנסיית חובה וכל זאת כאשר במועד כתיבת המכתב המעסיקה לא ידעה כי העובד בחר שלא להפריש כספים לפוליסת הפיצויים.
לאחר פניות ושיחות נוספות העובד קיבל שיק בסך של 2,855 ש"ח אשר לא נפדה וזאת בגין רכיב ההפרשות לפיצויים ע"פ צו ההרחבה לפנסיית חובה.
העובד טען, כי יש להכיר בו כעובד מן המניין בהתקיים המבחנים שנקבעו בפסיקה וכי הוא זכאי לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה.
מנגד, המעסיקה טענה כי יש להכיר ביחסיהם כקבלן ומזמין שירותים היות ולטענתה הונפק לעובד תלוש שכר לצורך מתן פתרון טכני בלבד לתשלום התמורה לעובדים אשר לא היו מוכנים לפתוח תיק ניכויים ואין בכך כדי להעיד על יחסי עבודה.
עוד נטען, כי אומנם ההפרשות לפנסיה ירדו משכרו של העובד אך לא הייתה בהתקשרות הצדדים ליצור יחסי עובד מעביד ולתת לעובד זכויות סוציאליות כלשהן.
עוד נטען, כי העובד לא טען לקיומם של יחסי עובד מעביד במהלך יחסי העבודה אלא רק בסיומם ולפיכך השכר ששולם לו היה גבוה משכרו של עובד שכיר באותו תפקיד היות והתמורה נועדה לשקף העסקה של עובד קבלן.
פסק הדין
------------
בית הדין קבע, כי לאחר בחינת מכלול העובדות והמבחנים שנקבעו בפסיקה נראה כי אכן התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד היות והעובד הועסק במשך 9 שנים ברציפות באופן אישי, בדרך כלל בשעות קבועות כאשר המעסיקה היא זו שנשאה בהוצאות השוטפות הכרוכות בביצוע עבודתו של העובד, אספקת מקום עבודה, כלי עבודה, מדים, אולמות, ציוד והסעות.
כמו כן, המעסיקה שילמה תמורה חודשית קבועה בהתאם למספר הקבוצות שאימן ואין בעובדה כי העובד הועסק כשכיר במשרד החינוך כדי לגרוע מהקביעה כי התקיימו יחסי עובד מעביד.
כמו כן, העובד היה כפוף מבחינה מקצועית לנציגי המעסיקה ואף הוצג כשכיר בפני שלטונות המס.
עוד נקבע, כי העובד הוכיח שהתפטרותו הייתה עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו ולכן מדובר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים מבחינה אובייקטיבית ומבחינה סובייקטיבית היות והעובד הגיע כדי לאמן קבוצה אחת כאשר מדובר באימון אחד או במשחק אחד בכל פעם כאשר כבר הדבר היה שונה ומעולם הוא לא אימן רק קבוצה אחת.
לעניין פיצויי הפיטורים נקבע, כי היות ולא הוגש שום תחשיב נגדי מטעם המעסיקה יש לשלם לעובד פיצויים בסך של 28,091 ש"ח כפי שדרש..
בית הדין דחה את התביעה לקבלת פיצויי הלנה היות והתביעה התיישנה מהותית וכי מחומר הראיות עלה כי יש מחלוקת של ממש בדבר עצם הזכאות.
עוד נקבע, כי העובד זכאי לדמי הבראה ופדיון חופשה עבור שלוש שנים אחרונות להעסקתו + שנה שוטפת היות והמעסיקה לא הגישה פנקס חופשה או מסמך אחר המעיד כי העובד קיבל דמי חופשה. בנוסף, ישוחררו לטובת העובד הכספים בגין תגמולי עובד ומעביד שנצברו לזכותו בחברת הביטוח.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"