קיזוז דמי מחלה ששולמו לעובד שהוכר כנפגע תאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי

בהתאם לסעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי כושר לעבוד מטעמי בריאות (למעט תשלום בעד נכות, נכות מעבודה, או פיצויים לפי פקודת הנזיקין), אינו זכאי לדמי מחלה על פי חוק זה, זאת ביחס לתקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור. לפיכך, אם לא נאמר אחרת בהסכם, עובד אינו זכאי לדמי מחלה בגין התקופה בה הוא זכאי לדמי פגיעה. עם זאת, אם בחר המעסיק לשלם לעובד דמי מחלה בתקופת ההמתנה עד לקבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי, והמוסד לביטוח לאומי אישר את תשלום דמי הפגיעה לעובד, יוכל המעסיק לקזז את דמי המחלה ששולמו לעובד ולהתייחס לכך כאל קיזוז חוב בהתאם לתנאים שבסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958 (להלן: "החוק"). סעיף 25 לחוק דן בניכויים מותרים משכר עבודה, כמפורט להלן: במהלך יחסי עבודה - סעיף 25(א)(6) לחוק, מתיר למעביד לנכות משכר עבודתו של עובד חוב, על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע משכר העבודה (ברוטו). העובד לא יכול לאשר ניכוי בשיעור גבוה יותר. בתי הדין לעבודה קבעו זה מכבר, כי החוב בסעיף זה הוא חוב קצוב (הניתן לחישוב אריתמטי פשוט) שאינו שנוי במחלוקת, אשר העובד התחייב בכתב לשלמו למעביד. ניכוי חוב משכר עבודה אחרון - סעיף 25(ב) לחוק קובע, כי במקרה שעובד חדל לעבוד אצל מעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות. בהתאם לפסיקה, הכוונה היא לחוב, שהעובד התחייב לשלמו למעביד, שהוא סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת. כאשר לא מדובר בסכום קצוב, אלא בכיסוי נזק שאת שיעורו לא קצבו - לא קיים חוב קצוב המותר לניכוי עפ"י סעיף 25(ב) לחוק (תב"ע לט/11-14 דנה מרטון - פנחס שפילמן; תב"ע (ירושלים) נו/343-15 הרוש יצחק - שבתאי). אין במידע המופיע באתר "כל עובד" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.

(*) המידע באדיבות "כל עובד" - מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"