מעסיק אינו רשאי לדרוש ולקבל רישום פלילי של עובד

העובדות
-----------
בעתירה זו ביקשה העותרת, להורות למשיבה לשנות עילת סגירת תיקים מ-"חוסר ראיות" ל-"העדר אשמה", ולהביא למחיקתם מהמרשם הפלילי המשטרתי.
בעבר פנתה העותרת לנשיא המדינה בבקשה למחיקת הרישום הפלילי, בקשתה נדחתה בנימוק כי אין לנשיא המדינה סמכות למחוק רישומים פנימיים המתנהלים במשטרה.
לטענת העותרת, רישום תיקי החקירה במרשם הפלילי המשטרתי מהווה מכשול במציאת מקום עבודה כאשר לא אחת היא נתקלת במעבידים הדורשים ממנה מרשם פלילי נקי כתנאי לקבלתה לעבודה. מאחר שהיא אם חד-הורית לשני ילדים, סירוב הרשויות למחוק רישומים אלה או לשנות את עילת הסגירה ל-"העדר אשמה" פוגע בה פגיעה קשה.

פסק הדין
------------
בית הדין, למרות אהדתו לעותרת נוכח מצבה הכלכלי הקשה, הגיע למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל שיהוי ואי מיצוי הליכים.
לעניין שיהוי, צוין כי חלפו כשבע שנים מהיום שבו נסגרו תיקי החקירה בעניינה של העותרת לבין מועד הגשת העתירה. בנוסף, חלפו למעלה משלוש שנים מהתכתובת האחרונה של העותרת עם הרשויות בנוגע לסגירת התיקים. הזמן הרב שחלף עד להגשת העתירה, מוביל בין היתר לקשיים באיתור תיקי החקירה.
לעניין אי מיצוי הליכים, הלכה היא כי קודם לפנייתו של עותר לבית משפט זה, עליו למצות את ההליכים המנהליים ולפנות אל הרשות המוסמכת לשם קבלת הסעד המבוקש, שאם לא יעשה כן צפויה עתירתו להידחות על הסף. בענייננו לא מיצתה העותרת את ההליכים שעמדו לרשותה בטרם פנתה לבית משפט זה.
נקבע כי די באמור לעיל כדי לדחות העתירה על הסף.
כפי שצוין, לטענת העותרת, הרישום הפלילי אודות התיקים הסגורים מקשה עליה במציאת מקום עבודה בשל דרישת מעסיקים כי תחשוף בפניהם את רישומה הפלילי.
המדינה הדגישה בתגובתה המקדמית כי הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") מטילות מגבלות על חשיפת מידע אודות רישומים פליליים וקובעות, בין היתר, כי מסירת מידע על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין תימסר רק למספר גופים המפורטים בתוספת השלישית לחוק (סעיף 11א).
לפיכך, אין מעסיק רשאי לדרוש ולקבל רישום פלילי של עובד הכולל פרטים לגבי תיקי חקירה שנסגרו. איסור זה חל לכאורה גם אם קיבל המעסיק את תדפיס הרישום הפלילי ישירות מהעובד (ככלל, אדם זכאי לקבל תדפיס רישום פלילי הכולל את כל הרישומים בעניינו, לרבות תיקים סגורים בעילה של העדר עניין לציבור או חוסר ראיות). צוין כי נראה שמעסיקים אינם ערים לכך. הוראת סעיף 22 לחוק קובעת כלהלן:
22. (ב) מי שהשיג או דרש מן המרשם, במישרין או בעקיפין, מידע שאינו זכאי לקבלו לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו, דינו - מאסר שנתיים; לעניין זה, לא יראו מי שעשה כאמור כזכאי לקבל מידע מן המרשם, בשל כך בלבד שהאדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע.
העתירה לגופה נדחתה מחמת שיהוי ואי מיצוי הליכים.

(*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"