מע"מ על שירות משפטי שניתן בישראל לחברה זרה שבעל מניותיה תושב ישראל בגין נכסים בחו"ל

שאלה
-----------------
עורך דין נותן שירות לחברה זרה בקשר למשפט שמתנהל בחו"ל על נכסים ועסקים בחו"ל. החברה הזרה אינה מדווחת לרשויות המס בארץ אך נשלטת בעקיפין בידי בעל מניות תושב ישראל (בעקיפין - בראש פירמידת חברות). עורך הדין נותן את השירות מישראל.
השאלות:
1.האם במבנה כזה של שליטה בעקיפין יחול מע"מ בשיעור אפס על מתן השירות המשפטי, והאם התשובה שונה אם השליטה היא ישירה (כלומר תושב ישראל מחזיק באופן ישיר במניות החברה)?
2.האם תקנה 12א(ד) לתקנות מע"מ חלה במקרה זה?
תשובה:
--------------
שירות לתושב חוץ הניתן בישראל, יכול שיחסה תחת הוראות סעיף 30(א)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), ויזכה לחבות במע"מ בשיעור אפס ככל שמתקיימים התנאים בחוק ובתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן: "התקנות").
ככלל, מתן שירות לחברה זרה אשר לעניין פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") רואים אותה כתושבת ישראל - אינו מתן שירות לתושב חוץ.
עם זאת, כידוע לעניין הפקודה העובדה כי תושב ישראל מחזיק בעקיפין או אפילו במישרין בחברה - אין בה כדי לקבוע כי החברה היא תושבת ישראל (אילו כך היה כל חקיקת המס בעניין חמ"ז - חברת משלח יד זרה, וחנ"ז - חברה נשלטת זרה - הייתה מתייתרת).
תושבותה של חברה זרה תיבחן בהתאם למבחני השליטה והניהול, ודי אם אציין כי שליטה לבדה אינה מכריעה את הכף, אף אם היא שליטה במישרין.
למען הסר ספק - בכל מקרה שבו אנו דנים בעניינה של חברה זרה - ככל שייקבע כי היא נשלטת ומנוהלת מישראל לא יחול מע"מ אפס האמור בסעיף 30(א)(5) לחוק.
לעניין מקום מתן השירות - העובדה שניתן בישראל אינה גורעת דבר, שכן ככלל סעיף 30(א)(5) לחוק מתייחס לשירות הניתן בישראל. בדרך כלל ניתן להחיל מע"מ בשיעור אפס לעניין שירות שניתן בחו"ל, מכוח הוראות סעיף 30(א)(7) לחוק.
לעניין עצם השירות - אמנם נקבע בהלכת רוזין (ע"ב 418/86) ובהלכת מוסל (ע"א 9303/03) כי שירותי ייצוג משפטי - הן בצד המגן-הנתבע והן בצד התוקף-התובע, הם שירותים בגין נכס המצוי בישראל ולא חל בגינם מע"מ בשיעור אפס, אולם בשני המקרים מדובר בשירותים משפטיים בערכאות בישראל. בהלכה המאוחרת יותר, הלכת מוסל, נקבע כלהלן:
"...במקרים המנויים בתקנה 12א קיימת זיקה בין ה'נכס' או בין מקבל השירות, לבין ישראל. במקרים כאלה, ההנחה היא שמקבל השירות יזקק ממילא לשירות 'ישראלי', ואין צורך לעודד אותו לכך על-ידי תמריץ בדמות הפטור ממס. במקרים אלה אין תחולה לסעיף 30(א) (ראה עניין רוזין, בע' 844; ע"א 41/96...) כך גם בענייננו: החברות המבוטחות על-ידי קולוניה נתבעו לדין במדינת ישראל (על דרך של הודעה לצד שלישי). אם רצתה קולוניה להתגונן בפני תביעה זו, כפי שאכן היה, היא הייתה חייבת לעשות כן במדינת ישראל, באמצעות עורך דין ישראלי. בנסיבות כאלה אין צורך בתמריץ הפטור ממס כדי לעודד ייצוא של שירותים ישראליים, שכן כורח הנסיבות הוליד את היזקקותה של קולוניה לשירות משפטי ישראלי.
גם מקום הימצאה של הזכות במקרה שלפנינו הוא בישראל. בעניין רוזין נקבע, כי הזכות מצויה במקום בו ניתן לאכוף אותה באופן אפקטיבי (ע' 845 לפסק הדין). בענייננו, הן הזכות להתגונן והן הזכות לפיצוי הן זכויות שמקום אכיפתן בישראל, וממילא השירות הניתן בקשר אליהן הוא שירות 'שניתן לגבי נכס המצוי בישראל' כמשמעותו של ביטוי זה בתקנה".
אשר על כן נקבע בשני המקרים כי חל הסייג שבתקנה, קרי השירות ניתן בגין נכס המצוי בישראל, ולכן נשלל מע"מ בשיעור אפס על השירות ונקבעה חבות מע"מ בשיעור מלא.
במקרה דנן מדובר בהליכים משפטיים המתנהלים בחו"ל בגין נכסי חו"ל, כאשר חלק מביצוע העבודה עצמה מתבצע בישראל.
אי לכך לדעתי ניתן להחיל מע"מ אפס על שירותים מסוג זה.
לעניין תקנה 12א(ד) לתקנות, התקנה דנה במתן שירות של עשיית הסכם שתושב ישראל צד לו. בענייננו אין מדובר במתן שירות לעשיית הסכם.
נוסף על כך ולאור הפרדת הישויות המשפטיות, לדעתי אין לראות בשירות לחברה זרה הנשלטת על ידי תושב ישראל ונחשבת לתושבת חוץ על פי הפקודה, כשירות שתושב ישראל צד לו.

המשיב - ממשרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן - פתרונות מיסוי בע"מ

אין במידע המופיע בגיליון זה או בשירות הניתן למנויי אתר "כל מס" כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים