ממצאיו של בית משפט פלילי קבילים בערעור מס הכנסה

תקציר: ע"מ 5330-07/12 יצחק ואוולין ברמוחא נ' פקיד שומה יחידה ארצית לשומה

בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי החלוט והמרשיע שניתן נגד המערערים בתיק הפלילי, יהיו קבילים בערעור מס הכנסה על פי סעיף 42א לפקודת הראיות, והדיון בו יוגבל לנושאים שלא נקבעו במסגרת ההליך הפלילי. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים ------------------------------------------------------- הערעור דנן הוא על שומה על פי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערערים לשנים 2009 ו-2010, שבמסגרתה יוחסה למערערים הכנסה מעסק של הלוואות בריבית שלא דווח עליה ולא נוהלו לגביה ספרים, בסכום של 7,488,000 ש"ח לשנת 2009 ו-2,431,169 ש"ח לשנת 2010. נימוקי השומה (המתוקנת) התבססו, בין היתר, על הרשעתם של המערערים עם נאשמים נוספים בתפ"ח 47619-02-11 (להלן: "התיק הפלילי"), בעבירות שונות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 ולפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (איומים). הרשעת המערערים נעשתה לאחר הודאתם בכתב האישום המתוקן, שייחס להם ולנאשמים האחרים, בין היתר, מעורבות בפעילות של מתן הלוואות בריבית, שלא דווח עליה. יצוין כי בכתב האישום לא צוינו ההכנסות המדויקות שהפיקו המערערים והנאשמים האחרים מאותה פעילות, וכדי לקבוע הכנסות אלה ערך המשיב חישובים משלו. בבקשה זו של המשיב, שהוגשה על פי סעיף 42 א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), מתבקש בית המשפט לקבוע כי הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי החלוט והמרשיע שניתן נגד המערערים בתיק הפלילי, יהיו קבילים בערעור זה, ולקבוע כי הדיון בערעור יוגבל לנושאים שלא נקבעו במסגרת ההליך הפלילי. המערערים מתנגדים לבקשה. לשיטתם המעשים הנזכרים בכתב האישום מיוחסים למערערים ולנאשמים נוספים, ואף "לאחרים" מלבד הנאשמים. נימוקי הערעור מתייחסים בעיקר לגובה השומה ולאופן חישוב ההכנסות שנקבעו בה. דיון ----- משמבקש צד במשפט האזרחי להגיש כראיה את הממצאים והמסקנות שנקבעו במשפט הפלילי על פי סעיף 42א לפקודת הראיות, אין לבית המשפט שיקול דעת בנדון והוא חייב לקבל ראיה זו. שיקול הדעת של בית המשפט מופעל רק כאשר הצד שכנגדו הוגשה אותה ראיה לפי סעיף 42א, מבקש לסתור אותה לפי סעיף 42ג, ובסייגים הקבועים בסיפה של סעיף זה, כלומר שבית המשפט יתיר זאת "מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין".תכליתן של הוראות חוק אלה נעוצה בשיקולים של יעילות וחיסכון בזמן שיפוטי, שכן במשפט פלילי נאסף ונצטבר מטען הוכחתי אשר לא מן הראוי לבזבזו לריק, אשר על כן תוכל ההרשעה לשמש ראיה במשפט אזרחי. בית המשפט אינו מרשיע אדם אלא לאחר שאשמתו הוכחה מעל ספק סביר, ולכן אין צידוק להתעלם ממנה לצורך שכנועו של בית משפט אחר. בענייננו, אין בכך שהרשעת המערערים נעשתה בעקבות הודאתם בכתב האישום ובלא שנשמעו הוכחות כדי למנוע את חלותו של סעיף 42א. נוסף על כך, יש לדחות טענות נוספות שהעלו המערערים. התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל היא שמכוח סעיף 42א לפקודת הראיות יש לקבל כראיה במשפט זה את הכרעת הדין שניתנה נגד המערערים בתיק הפלילי, ומאחר שהכרעת הדין ניתנה בעקבות הודאת הנאשמים בכתב האישום המתוקן, הרי כל הממצאים והמסקנות הכלולים בכתב האישום מהווים ראיה במשפט זה, שהמערערים אינם רשאים לסתור אותם אלא לאחר בקשה מפורשת שתוגש לפי סעיף 42ג. לעת עתה, לא נמצא בכל תגובת המערערים נימוק ראוי להרשות להם לסתור אותם ממצאים. אם בעתיד תוגש בקשה ספציפית לסתירתו של ממצא ספציפי, ידון בה בית המשפט. תוצאה -------- בקשת המשיב התקבלה.

בבית המשפט: המחוזי בתל אביב לפני: כב' השופט י' אטדגי ניתן ביום: 21/1/2015