חברה המעסיקה שני עובדים ופועלת ממרתף בית מגורים אינה בעלת "מפעל תעשייתי"

תקציר: ע"מ 55001/11
חברת אדהאן כרמלי הנדסה בע"מ נ' פקיד שומה ירושלים

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי חברה העוסקת בפיתוח תבניות ובייצורן באמצעות קבלני משנה, מעסיקה שני עובדים ופועלת ממרתף בית מגורים, אינה בעלת "מפעל תעשייתי". נפסק כי אף אם המערערת מבצעת פעילות ייצורית בתחום פיתוח התבניות הרי שעסקה של המערערת אינו עולה בגדר מפעל תעשייתי.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
-------------------------------------------------------
המערערת עוסקת בפיתוח ובייצור של מוצרים בתחום הרפואה, תוכנות לייצור המוצרים ומוצרים נלווים כגון משאבות מסוגים שונים, ובעיקר משאבות חד פעמיות ותבניות להזרקת חלקי פלסטיק. החברה פועלת מהקומה התחתונה בבית מגוריו של אחד מבעלי השליטה בה ומועסקים בה שני עובדים, בעל השליטה ובנו. המערערת ביקשה להחיל על הכנסותיה את הוראות החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: "החוק") כמפעל מוטב ששנת הבחירה שלו היא שנת המס 2006. מנגד, לשיטת המשיב, עסקה של החברה אינו עומד בהגדרת "מופעל מוטב" ומשכך אינו זכאי להטבות מס. לשיטת המשיב, עסקה של המערערת אינו מהווה "מפעל תעשייתי" כהגדרתו בחוק ובפסיקה: החברה עסקה אך ורק בפיתוח פטנטים למוצרים רפואיים ומשאבות ששיווקה ללקוחותיה, הליך הייצור של המוצרים נעשה אך ורק באמצעות קבלני משנה, בשנות המס העסיקה החברה שני עובדים שכירים בלבד, פעלה ממרתף ביתו של אחד מבעלי השליטה ושילמה ארנונה לפי סיווג של מגורים. בשנת 2007 בוטל למפרע אישור "מפעל מאושר" שקיבלה המערערת ממינהלת מרכז ההשקעות - משום שלא עמדה בתנאי המחזור ומספר העובדים, ומשום שלא היו למערערת מכונות וציוד של פס ייצור תעשייתי, אלא בעיקר תבניות ומכשירי מדידה שונים. עוד קבע המשיב כי המערערת לא ביצעה "השקעה מזערית מזכה" כנדרש בחוק. מנגד, לשיטת המערערת, כדי להיחשב מפעל תעשייתי אין צורך במפעל גדול דוגמת בית חרושת ודי בפעילות מסוג פיתוח ואף התנאי הנוגע למספר העובדים לא נקבע בחוק.
דיון
-----
מפעל תעשייתי הוא בהכרח מפעל המייצר מוצרים או המשנה את אופיים של המוצרים (למשל, על ידי קירור) או יוצר "יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר". עם זאת, לא כל מפעל יצרני הוא נכס לתחומי התעשייה. לדוגמה, חייט התופר חליפות בביתו אינו עוסק בתעשייה. על המערער להוכיח את שני הרכיבים באופן מצטבר – הראשון, היות החברה מפעל תעשייתי והשני, שעיקר פעילותו היא פעילות ייצורית.
בענייננו, התקיימות התנאי "עיקר הפעילות ייצורית" על החברה אינה שנויה במחלוקת, שכן הצדדים מסכימים כי החברה עוסקת בפיתוח של תבניות. עם זאת, יש לבחון אם המערערת עומדת גם בתנאי "מפעל תעשייתי". לצורך בחינה זו יש לבחון את פעילותה באופן מצטבר. אכן, התעשייה המודרנית שונה מהתעשייה המסורתית. אף על פי כן, הפרשנות הנדרשת לחוק צריכה להלום את רוח החוק ומטרותיו. מהפסיקה עולה כי מי שעוסק בתיווך בין רוכש מוצר לבין קבלן מייצר הוא בבחינת נותן שירותים ולכן לא ייכלל בהגדרת "מפעל תעשייתי". בענייננו קבלני המשנה מיצרים את התבניות. אמנם המערערת שיפצה ותחזקה את התבניות ודאגה להכניס בהן שינויים, התאמות ותוספות, אך היא לא ייצרה את התבניות עצמן. למעשה, המערערת מוכרת רישיון להשתמש בפיתוח שממנו ניתן לאחר קבלת הרישיון לייצר מוצר. נוסף על כך, המערערת כאמור משלמת ארנונה בסיווג של בית מגורים. לפיכך, יש ממש בטענת המשיב שלפיה המערערת מושתקת מלטעון בפני רשות אחרת כי היא מפעל תעשייתי. נוסף על כך, חשבונות החשמל שהציגה המערערת מאפיינים צריכה ביתית ואינם יכולים ללמד על ייצור תעשייתי של "מפעל תעשייתי". זאת ועוד, המערערת מעסיקה שני עובדים בלבד. אמנם אין דרישה למינימום עובדים בחוק, ברם מימדיו, אמצעי הייצור והיקף פעילותו של של הנישום הם בעלי חשיבות ממשיות באפיון עסק כמפעל תעשייתי. כבר נפסק כי במקום שמדובר במעבידים המעסיקים מספר קטן של עובדים אין לכנותם בשום פנים "מפעל" ויש לראות בכך מאפיינים של "בית מלאכה בעל מאפיינים זעירים". טענת המערערת להעסקת עשר משרות באמצעות קבלני משנה בשטח המפעל לא הוכחה. הוצאות בדין תשלום לקבלני משנה לא באו לידי ביטוי בדוחותיה הכספיים.
נוסף על כך, כאמור, אישור מרכז ההשקעות בקשר למפעל מאושר בוטל למפרע לאחר שהמערערת לא עמדה בתנאי האישור ובכלל מחזור מכירות של 1.3 מיליון דולר והעסקת מינימום של חמישה עשר עובדים, ויש בכך ללמד כי המערערת אינה מפעל תעשייתי. זאת ועוד, עיקר רכושה של המערערת הוא תבניות מסוגים שונים ורק חלק קטן מהווה ציוד ומכונות. משנקבע כי עסקה של המערערת אינו מפעל תעשייתי ממילא התייתר הדיון בשאלת ההשקעה המזערית המזכה.
הוצאות לרישום פטנטים – המערערת דרשה לנכות הוצאות לרישום פטנטים (מעל 50 פטנטים) כהוצאות שוטפות. מנגד, לשיטת המשיב פטנט הוא נכס הוני באופיו על כן כל הוצאה שתביא לגיבושו של פטנט תהיה חלק מעלותו, ואם וכאשר יימכר הפטנט, הוצאות אלו תוכרנה כעלות לצורך חישוב רווח הון. בעניין זה יש לקבל את עמדת המשיב כי הוצאות לרישום פטנטים הן הוצאות הוניות במהותן.
עוד נקבע כי אין להתערב בהחלטת המשיב להטיל על המערערת קנס גירעון משעה שלא עלה בידה להוכיח שלא התרשלה בעריכת הדוחות שמסרה.
תוצאה
--------
הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.

בבית המשפט: המחוזי בירושלים
לפני: כב' השופט דוד מינץ
ניתן ביום: 19.1.2015