לא ניתן להגיש ראיות שלא הוגשו בהשגה לבית המשפט הדן בהשגה

בית המשפט העליון דחה ערעור בקשר לחיובו של המערער במס רכישה בגין דירות שהועברו למערער עם פירוק החברה שבבעלותו. נוסף על כך נדחתה בקשתו של המערער להגיש ראיות נוספות מהטעם שראיות אלו לא הוצגו בהשגה. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים --------------------------------------------------------------- הערעור עוסק בחיובו של המערער במס רכישה בגין שלוש דירות בבניין שבבעלותו. ועדת הערר דחתה את הערר בקובעה כי עניינו של המערער אינו נופל בגדרי הפטור הקבוע בתקנה 27(ב) לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (להלן: "התקנות"). במועדים הרלוונטיים היה המערער בעל המניות היחיד של חברת נכסי וי דור (1980) בע"מ (להלן: "החברה"). החברה רכשה בשנים 1981-1980 שלוש דירות בבניין. בעת רכישתן היו הדירות מוחכרות למשך 999 שנים לדיירים מוגנים. בשנים 2003-1991 רכשה החברה את זכויות החכירה מהדיירים המוגנים. ביום 9.7.2007 החליטה האספה הכללית של החברה על פירוק מרצון. ביום 1.11.2007 הוחלט על העברת הבעלות בשלוש הדירות למערער. ועדת הערר פסקה כי בעת פירוק החברה הועברו למערער הן זכות הבעלות, הן זכות החכירה בדירות. מאחר שזכויות החכירה בדירות נרכשו לאחר המועד הקובע שהוא שנת 1983, קבעה הוועדה כי אין המערער זכאי לפטור בגין מכירתן. נפסק כי זכויות הבעלות והחכירה הן זכויות נפרדות לצורכי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"), וכי בדין הפריד המשיב את שווי זכות הבעלות שלעניינה ניתן פטור ממס רכישה לבין שווי זכות החכירה שלעניינה לא ניתן פטור ממס רכישה. המערער הגיש גם בקשה להתיר לו הגשת ראיות נוספות, וזאת לצורך ביסוסן של טענות נוספות בעניין שיעור מס הרכישה שצריך לחול בעניינו ובאשר לשווי הדירות. במסגרת זו הלין המערער על כך שלא התאפשר לו להעלות את הטענות המתוארות ולהציג את הראיות המבססות אותן (לשיטתו) בוועדת הערר. דיון ----- המשיב לא חייב את המערער בתשלום מס רכישה בגין רכישת זכויות הבעלות בדירות, שבגינהּ אין חולק כי הוא זכאי לפטור האמור. החלטתהּ של ועדת הערר היא אפוא נכונה ומדויקת. המערער חויב בדיוק במס הרכישה שבו הוא חייב. לעניין הבקשה להתיר הגשת ראיות נוספות – כידוע, בהליך האזרחי על הצדדים להציג את גרסתם במלואהּ ובהזדמנות הראשונה. בעניינו, ההזדמנות הראשונה הייתה ההשגה. על המערער היה להציג את גרסתו באופן מפורט בכתב ההשגה שהגיש למשיב. בדרך זו היה המשיב יכול להידרש לבירור עובדתי של טענותיו של המערער ולהתייחס אליהן במלואן. המערער לא העלה את הטענות המפורטות במסגרת כתב ההשגה והסתפק באמירות כלליות, כגון הביטוי "שומר על טענותיו". אין לאפשר שימוש בסעיפים לקוניים כמתואר כ"פותחים פתח" להעלאת טענות שלא נטענו ושלא פורטו. העלאת גרסה במלואהּ משמעהּ העלאת גרסה הכוללת את מלוא הטענות. על כל טענה להיות מפורטת דיה. טענות המועלות "כלאחר יד" תוך שימוש בטקטיקה המתוארת – יש לראותן כאילו לא הועלו כלל במסגרת ההליך. אין לקבל את טענת המערער ולפיה יש בכך העדפת ה"פרוצדורה" על פני המהות, באופן המביא לחוסר צדק בעניינו. כללי הפרוצדורה שעניינם חשיפה של הגרסה המלאה ושל כלל הטענות כבר בפתח ההליך נועדו לשרת כמה תכליות חשובות כגון משחק ב"קלפים פתוחים", השגת יעילות דיוניות וסופיות הדיון. הכללים הדיוניים נועדו אפוא לאזן בין הצדדים. כך גם הכללים בדבר המועד להעלאת טענות. אילו היה מתאפשר למערער להעלות כעת טענות נוספות, היה בכך כדי לקפח את זכויותיו הדיוניות של המשיב – ולכך אין מקום; וממילא אין לשעות לטענות המבוססות על ראיות שאין לקבלן.

תוצאה --------- הערעור נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 45,000 ש"ח.   בבית המשפט: העליון לפני: כב' השופטים מ' נאור, צ' זילברטל וד' ברק ארז ניתן ביום: 5.3.2015       <center>>