דחיית בקשה לקבלת ערעור על הסף בקשר להוצאת שומה לפי סעיף 147 לפקודה

תקציר: ע"מ 29769/14 תומר הרצוג נ' פקיד שומה חדרה   בית המשפט המחוזי בחיפה דחה בקשה לקבל ערעור על הסף בקשר לפתיחת שומה לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה. נפסק כי אין מקום לדון בטענות המועלות בבקשה לקבלה על הסף ביחס להליך פתיחת השומה, באופן מקדמי ובמפוצל מהדיון בשומה גופה. בקשתו של המערער מבוססת על טיעון עובדתי אשר עיקרו הוא כי לא נפל כל פגם במצגים שהציג לפני המשיב במסגרת הדיון השומתי, טיעון עובדתי זה מצריך בירור ראייתי מקיף אשר אינו מתאים להליך מקדמי של קבלה על הסף. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים --------------------------------------------------------------- מדובר בבקשה לקבל את הערעור על הסף ולקבוע כי החלטת המשיב, פקיד שומה חדרה, להורות על פתיחתה של שומה בהסכם, על פי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), נעשתה שלא כדין, בחוסר סמכות ובניגוד להסכם השומות שנחתם בין הצדדים. השומה שהוצאה למערער עניינה מיסוי רווח הון שנצמח למערער ממכירה בשנת 2008 של מניותיה של חברה אמריקאית. לשיטת המערער, בעת המכירה היה מעמדו מעמד של "תושב חוזר" כהגדרתו בסעיף 14(ג) לפקודה, לפי תיקון 132 לפקודה (טרם תיקון 168), ועל כן הוא פטור ממס על רווח ההון בעסקת המכירה משנת 2008. המשיב, לאחר התייעצות עם רפרנט מקצועי למיסוי בין-לאומי, הגיע למסקנה כי המערער אכן ענה להגדרת "תושב חוזר" כהגדרתו בפקודה במועד הרלוונטי בשנת 2008. לצורך בחינת זכאותו של המערער לפטור ממס על רווח ההון מעסקת מכירת המניות, בהתאם לסעיף 97(ב)(2) לפקודה, ביקש המשיב לברר עם המערער מה הייתה תרומת החברה הישראלית לרווחיה והשאת שוויה של החברה האמריקאית. המערער, כך נטען, השיב כי החברה הישראלית עוסקת אך ורק במתן שירותי תמיכה ללקוחות בשעות הפעילות בישראל, וטען כי החברה הישראלית לא עסקה כלל בפיתוח של המוצר. עוד טען המשיב כי כשתושאל המערער על ידי נציגת המשיב ביחס למתכונת הניהול וזהות הגורמים המנהלים של החברה האמריקאית, השיב כי כל הפעילות, לרבות פעילות מחקר ופיתוח (מו"פ), התנהלה בארצות הברית בידי עובדים ומנהלים תושבי ארצות הברית. לפי הנטען על ידי המשיב, על בסיס המוצגים שיצר המערער לפניו, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה קיבל המשיב את השומה המוצהרת של המערער לשנת 2008 והצדדים הגיעו להסכמות ביחס להכנסות המערער בשנת 2009. בשלב מסוים, לאחר חתימת הסכם השומה, הוחל בירור שומתי גם לשותפו של המערער, והתברר, כך לשיטת המשיב, כי בניגוד למצגי המערער, הרי לחברה הישראלית הייתה תרומה משמעותית לעליית ערכה של החברה האמריקאית ובהתאמה לרווח ההון ממכירת המניות בשנת 2008. עוד נטען כי בבירור השומתי של השותף התברר כי השליטה והניהול של החברה האמריקאית היו מישראל, ועל כן, ולאור הוראת סעיף 97(ב)(2) לפקודה, אין מקום לפטור ממס רווח הון על מכירת המניות. לאור האמור הורה המשיב על פתיחת הסכם השומה לשנת 2008. המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי לבית המשפט אין סמכות לקבל את הערעור על הסף על בסיס הטענות הנטענות על ידי המערער בבקשתו. לשיטתו, לצורך הכרעה בטענות הנטענות על ידי המערער, שהן עובדתיות במהותן, יש לשמוע ראיות בתיק ועל כן ראוי ונכון לשמוע את מכלול הטענות והראיות בערעור זה, בלא להביא לתוצאה של פיצול הדיון, באופן המבוקש על ידי המערער. דיון ------ המערער טוען ל"סילוק על הסף" של השומה בצו נשוא הערעור, שתוצאתו קבלת הערעור על הסף. כידוע, על פי הדין, ישתמש בית המשפט בסמכותו זו להורות על סילוק הסף של תובענה, בזהירות רבה ובמקרים קיצוניים ויוצאי דופן. באופן זה, המקרים והמצבים שבהם יש מקום להגשת בקשות לקבלת הערעור על הסף במסגרת ערעורי מס הכנסה הם מצומצמים ביותר. יש להבחין בין טענה מקדמית אמיתית, אשר ראוי לה שתיבחן תחילה במפוצל מן הדיון בערעור גופו, לבין טענה, הנושאת אמנם כותרת של טענה "מקדמית", אך אינה כזו לאמיתו של דבר ואינה יכולה להישמע ככזו. טענה מקדמית אמיתית היא טענה שאין מחלוקת לגביה ביחס לעובדות שעליה היא מבוססת. לדוגמה: טענת התיישנות כנגד שומה בצו או שומת שלב א' שמוציא פקיד שומה. טענה שכזו מבוססת על עובדות שלא יכולה להיות מחלוקת לגביהן: מועד הגשת הדוח על ידי הנישום המערער, מועד משלוח השומה בשלב א' לנישום, האם נטענה במסגרת תקופת שלוש השנים מתום שנת המס שבה הוגש הדוח, אם לאו. על אותו משקל, התיישנות צו לפי סעיף 152 לפקודה נבחנת לפי מועד הגשת ההשגה על ידי הנישום המערער, ובחינת מועד המשלוח של השומה בצו על נימוקיה לנישום. לעומת זאת, טענה הנושאת כותרת של "מקדמית", אך לצורך הכרעה בה נדרש בירור עובדתי ראייתי אינה טענה "מקדמית", אפילו היה עניינה טענה להתיישנות. גם במצב דברים של טענת התיישנות קובעת ההלכה הפסוקה בבירור כי קיומו של צורך לברר עובדתית ובאופן מקיף את השתלשלות האירועים שולל את הבירור במסגרת דיון מקדמי, ויש לעשותו במסגרת ההליך גופו. הבקשה דנן אינה בקשה "מקדמית" במהותה, ועל כן אין מקום לדון בה בשלב זה של הדיון במפוצל מן הדיון בשומה גופה. בקשתו של המערער מבוססת על טיעון עובדתי, אשר עיקרו הוא כי לא נפל כל פגם במצגים שהציג לפני המשיב במסגרת הדיון השומתי והובילו לחתימת הסכם השומה. טיעון עובדתי זה מצריך בירור ראייתי מקיף ושני הצדדים עומדים על זכותם לחקור חקירות נגדיות של המצהירים שנתנו תצהירים בתמיכה בבקשה עצמה ובתגובה לבקשה. לצורך הכרעה בסוגיה האם הייתה עילה בדין להחלטת המנהל לפתוח את השומה בהסכם לשנת 2008, יש לבחון את המסד העובדתי שהוצג על ידי המערער בפני המשיב ואת היקף התשובות שניתנו על ידי המערער במסגרת הדיון השומתי ביחס לשאלת קיומה של פעילות פיתוח בחברה הישראלית. מרבית התשתית העובדתית הרלוונטית לבחינת שיקול הדעת בפתיחת השומה ממילא רלוונטית גם לצורך הדיון בשומה גופא שהוצאה למערער לאחר ההליך לפי סעיף 147 לפקודה. ופועל יוצא מכך הוא כי מדובר באותם עדים שיעידו ביחס לשיקולים בפתיחת השומה וגם ביחס לשיקולים בהוצאת השומה המתוקנת. לאור האמור נדחית הבקשה לקבלת הערעור על הסף, במובן זה שנקבע כי אין מקום לדון בטענות המועלות בה ביחס להליך פתיחת השומה, באופן מקדמי ובמפוצל מהדיון בשומה גופה. תוצאה --------- הבקשה נדחה. המערער חויב בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.   בבית המשפט: המחוזי בחיפה לפני: כב' השופטת אורית וינשטיין ניתן ביום: 27.1.2015     <center>>