העברת זכויות בין בעל לאשתו שלא במסגרת הליכי גירושין אינה פטורה ממס רכישה

תקציר: עמ"ש 10/08 מוהנא מלכה נ'  מנהל מיסוי מקרקעין   ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי נצרת קבעה כי העברת זכויות במקרקעין מבעל לאשתו, אשר בוצעה במסגרת הסכם פשרה ביניהם וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, חייבת במס רכישה (בשיעור 1/3 ממס הרכישה הקבוע בחוק) ואינה חוסה תחת הפטור שבסעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין שעה שפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, לא ניתן אגב של הליך גירושין, כנדרש בסעיף. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים -------------------------------------------------------- האם העברת זכויות במקרקעין מבעל לאשתו, אשר בוצעה במסגרת הסכם פשרה ביניהם וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, חייבת במס רכישה? זו השאלה בבסיס הערר. המשיב ראה בהעברה זו העברה ללא תמורה בין קרובי משפחה כהגדרת מונח זה בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק" או "חוק מיסוי מקרקעין") ועל כן החיל על ההעברה את הוראות סעיף 62 (א) לחוק הקובעת פטור ממס שבח מקרקעין ואת תקנה 20 לתקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) התשל"ה-1974, המחייבת תשלום 1/3 ממס הרכישה הקבוע בחוק והוציא שומה בהתאם. העוררת הגישה למשיב השגה על השומה שלעיל ובה טענה כי אין מדובר בעסקה במקרקעין בין בעל לאשתו אלא בפסק דין הצהרתי ביחס לבעלות האישה ברכוש המשותף ולחלופין "מדובר בחלוקה שווה של הנכסים השייכים לשני בני הזוג ופעולה זו פטורה לפי סעיף 67 לחוק מיסוי מקרקעין" ובכל מקרה הערכת השווי מוגזמת מאוד. דיון ---- הוראת סעיף 67 לחוק אינה חלה על המקרה הנדון, גם אם אצא מנקודת הנחה כי אכן כלל המקרקעין הרשומים על שם בעלה של העוררת נמצאים בבעלות משותפת שלו ושל אשתו, העוררת מכוח הלכת השיתוף או מכוח חוק יחסי ממון, וכי החלקות שהועברו לה על פי הסכם הפשרה או הסכם הממון הועברו לה בהיותן חלוקה של כלל המקרקעין המשותפים - עדיין אין הפטור הניתן מכוח סעיף 67 לחוק חל על העברה זו. הפטור לפי סעיף 67 חל על מקרים של חלוקה או פירוק שיתוף במקרקעין בנכס אחד כאשר כל אחד מהשותפים מקבל חלק מסוים מאותו נכס לבעלות מלאה שלו. השינוי שנעשה בעקבות זאת הוא שינוי פורמלי - קודם היה כל אחד מהשותפים הבעלים של חלק בלתי מסוים בחלקה, וכעת הוא בעלים של מלוא חלק מסוים, בעוד חלוקה על ידי העברת כמה נכסים לצד האחד ומספר אחר של נכסים לצד השני, משמעותה עריכת חליפין בין השותפים והשינוי במקרה זה אינו פורמלי גרידא אלא שינוי מהותי. נוסף על כך, סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין אינו חל בענייננו, שכן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה לא ניתן אגב הליך גירושין. אמנם כתב התובענה לא הוצג על ידי העוררת, אולם מהאמור הן בהסכם הפשרה עצמו והן בתצהיר העדות של מר יוסף מוהנא, בעלה של העוררת, עולה כי ההליך שעמד בפני בית המשפט לענייני משפחה, ואשר במסגרתו הושג הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, לא היה הליך של גירושין וגם לא הליך של פירוד. ההעברה נעשתה בין בני זוג נשואים במטרה ליישב את הסכסוכים ביניהם, ויודגש כי מה שחשוב לעניין מתן הפטור ממסים לפי סעיף 4א לחוק, אינו אם בני הזוג חיים בנפרד אם לאו. מה שקובע לעניין זה הוא אם העברת הזכויות במקרקעין נעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין. בענייננו לא התנהלו בין הצדדים לא הליכי גירושין ולא הליכי פירוד. ההסכם הושג בין בני הזוג דווקא כדי ליישב את הסכסוך ביניהם בענייני רכוש ולהביא לחיי משפחה תקינים, לא להביא לפירוד ביניהם. לפיכך פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה לא ניתן אגב הליכי גירושין אלא אגב תביעה רכושית שהעוררת הגישה כנגד העורר ודי בכך כדי להוציא את סעיף 4א לחוק מתחולה על המקרה דנן. תוצאה -------- הערר נדחה. העוררת חויבה בהוצאות בסך 4,000 ש"ח.       בבית המשפט: ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי נצרת לפני: כב' השופט ה' חטיב והחברים א' הללי ונ' זועבי ניתן ביום: 27.1.2015       <center>>