תשלום דמי חגים עבור חג שחל בשבת

נושא הזכאות לתשלום עבור ימי חג, לכלל העובדים במשק, הוסדר בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה ל- 43 שעות שבועיות, אשר פורסם בחודש 7/2000 (להלן "הצו לקיצור שבוע העבודה"). הצו מהווה "ברירת מחדל" ביחס לכל העובדים והמעבידים אשר לא חל עליהם הסדר מיטיב אחר. לענין עובד חודשי - הצו לקיצור שבוע העבודה קובע, כי "עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי החג".  לענין עובד שעתי ויומי - הצו לקיצור שבוע העבודה קובע כי  עובד בשכר (עובד שעתי או יומי) זכאי לתשלום עבור ימי החג, לאחר שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, אם הוא לא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחריו), אלא בהסכמת המעביד. הזכות הנה לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי חג הסוכות, 2 ימי חג הפסח, חג השבועות ויום העצמאות). עוד נקבע בצו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה כי עובד כאמור לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת. ואולם, צו ההרחבה לקיצור שבוע העבודה, מסייג את תחולתו וקובע כי לא יחול על  עובדים, שלגביהם נקבעו הוראות עם תנאים עדיפים בהסכמים קיבוציים ומעסיקיהם. הוראות עדיפות קיימות למשל בצו ההרחבה בענף תעשיית הפלסטיקה מיום 28/10/1974 ובצו הרחבה בתעשיית הקרמיקה, הזכוכית ומוצריהם מיום 1/7/1986 -. אשר קובעים בין היתר כי בכפוף להתקיימות התנאים שבצו, ישולם לעובד בשכר עבור ימי החג גם אם חלו בשבת. הכותב – עו"ד ב"כל עובד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ.   אין במידע המופיע באתר "כל עובד" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי  ואין באמור כדי להוות מענה לנסיבות מקרה קונקרטיות ו/או ספציפיות, לחוות דעה או להביע עמדה ביחס למקרה מסוים.   (*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"