תגרה שהתפתחה במהלך יום עבודה, אך לא עקב העבודה, לא הוכרה כתאונת עבודה

רקע עובדתי אליהו לוי (להלן: "העובד") הוא בעל עסק להכנת וממכר כריכים. באחד הימים יצא העובד מבית העסק ונסע ברכבו למאפיה סמוכה על מנת לרכוש לחמניות לצורך הכנת הכריכים. בהגיעו למאפיה חנה העובד במקום חניה אסור. בשלב מסוים ראה פקח עירוני, כי רכבו של העובד חונה במקום אסור וצילם את רכבו. העובד התרעם על כך ובין השניים התפתחה תגרה. במהלך התגרה נחבל העובד וכתוצאה מכך הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) להכיר בו כנפגע עבודה. המל"ל דחה את התביעה מאחר שהחבלה נגרמה על רקע ויכוח אישי שאינו קשור לעבודה ומכאן התביעה להכיר באירוע כתאונת עבודה. פסק הדין סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") קובע כי, תאונת עבודה היא "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי-תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". בענייננו, האירוע התרחש במהלך יום העבודה, עת יצא העובד לרכוש כריכים לצורכי עבודתו, כלומר האירוע התרחש תוך כדי עבודתו או משלח ידו של העובד. אלא שהאירוע לא התרחש עקב עבודתו של העובד. הסיבה בגינה פרצה התגרה בין העובד לפקח לא הייתה עצם הנסיעה לצורך רכישת הלחמניות, אלא העובדה שהעובד חנה במקום חניה אסור. אמנם הנסיעה הייתה לצורך רכישת הלחמניות, אך החניה במקום אסור והסיבות לתגרה שפרצה, בגינה נפגע לכאורה העובד, מנתקות את הקשר בין האירוע לעבודה. כמו כן נקבע, כי הפעלת אלימות איננה מסוג התוצאות הצפויות של אירוע חניה בניגוד לחוק. את "הסיכון" תחתיו היה נתון העובד, לתפיסתו, כתוצאה מחניה במקום אסור, יכול היה לאיין בכך שהיה מחנה את רכבו כחוק. אם כן, האירוע לא התרחש כתוצאה מסיכון צפוי הנובע מעצם עבודתו של העובד. העובד הוא שבחר לחנות במקום אסור. לאחר שדבר עבירתו התגלה, העובד הוא שבחר שלא לקבל עליו את הדין, אלא להתעמת עם הפקח באופן אלים. בחירותיו של העובד לנהוג כפי שנהג מוציאות את האירוע מהגדרת האירוע כתאונה שאירעה עקב העבודה. בנוסף נקבע, כי לאותה תוצאה ניתן להגיע במידה והיה נקבע כי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי חל בענייננו. סעיף זה קובע "חזקת תאונת עבודה" לפיה רואים תאונה כתאונת עבודה, בין היתר גם במקרה בו התאונה "אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". לצורך הניתוח המשפטי בלבד ההתייחסות למאפיה ממנה רכש העובד לחמניות כאילו הייתה "משנהו" של מקום העבודה של העובד, אזי חל סעיף 80(1) לעיל וההלכות שנקבעו לגביו בעניין "סיכוני דרך". יתר על כן נקבע בפסיקה לעניין סעיף 80(1) כי התאונות המכוסות תחתיו הן כאלו שנגרמו כתוצאה "מסיכוני דרך" הניתנים לצפייה, בעוד שתאונה המתרחשת כתוצאה מסיבות הנעוצות במבוטח לא תוכר כתאונת עבודה. בענייננו נקבע, כי הסיבות להתפתחות התגרה היה נעוצות בעובד ולכן אין הדבר עולה כדי "סיכוני דרך" הניתנים לצפייה. הפעלת אלימות כתוצאה מחניה במקום אסור אכן ניתנת יותר לצפייה מאשר במצב בו הרכב חונה במקום מותר, אך ברי, כי כוונת המחוקק לא הייתה להיטיב עם מפרי חוק. עצם חניית הרכב במקום אסור מוציאה את המקרה מגדר האפשרויות למתן כיסוי ביטוחי על פי חוק. לאור האמור לעיל, נדחתה התביעה ונקבע כי האירוע לא הוכר כתאונת עבודה   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"