הצד האפל: המספר העצום של המתאבדים בישראל - והקשר להתפרקות הממשלה

להתפרקות הממשלה לפני מספר חודשים ולשינויים הדרמטיים בעמדות המפתח יש מבחינת האזרח השלכות מרחיקות לכת. את מרבית הכותרות תופסת סוגיית מחירי הדירות, או התחרות בבנקים וכו'. אבל יש מעבר לזה. עדי להב מעמותת 'סהר' שהינה עמותה שמטרתה לסייע על בסיס האינטרנט לאנשים במצוקה נפשית (קו חם אינטרנטי למניעת אובדנות), מסביר על הקושי.

קודם קצת מספרים. להב מספר כי בישראל יש כיום בין 400 ל-500 מתקרי התאבדות בשנה. "אף אחד לא יודע את המספר המדויק ויש כנראה סדר גודל של 10,000 אנשים שמנסים להתאבד - זה יכול להיות מישהי שלוקחת מספר כדורים מצומצם, או מישהו שקופץ מקומה גבוהה ונשאר משותק. זה אנשים מכל החתכים הסוציודמוגרפים, שנמצאים בדיכאון או במצוקה מכל סוג שהיא." לדבריו של להב, "בני נוער מהווים 20%-25 מכלל המתאבדים ומהצד השני יש את קבוצת המבוגרים מאוד שאף הם אוכלוסיה מועדת להתאבדות - מסיבות של תחושת חוסר טעם לחיים במקרים רבים."

עוד מספר להב כי אוכולסיות במעבר הן מועדות יותר לתופעת ההתאבדות כמו למשל יוצאי ברית המועצות לשעבר או יוצאי אתיופיה, "אלו קבוצות שעבורן המסגרות התנפצו וזה מוביל לקושי גדול מאוד אצל חלק מהאנשים." מבחינה מגדרית, לדבריו של להב, "נשים מנסות פי כמה יותר להתאבד, גברים מצליחים פי כמה להתאבד - כאשר הסיבה היא שהניסיונות של הגברים הם אלימים יותר - תליה, ירייה וכו' ועוד דבר זה שנשים הרבה יותר נוטות לבקש סיוע. 80% מהפונות אלינו זה נשים. הסיבות לפנייה אלינו הן שונות ומגוונות, זה יכול להיות בשל תקיפה מינית, גילוי עריות שזה דבר שלצערי מאוד נפוץ בישראל או כל דבר אחר. בגלל שהשיח איתנו הוא דרך האינטרנט, אז הפלטפורמה הזו מאפשרת לפונים לדבר בחופשיות - כי האנונימיות היא מאוד ברורה." 

הקושי הכספי. פה עובר להב לדבר על הקושי לקבל מימון עבור העמותה. "אנחנו לא מחזיקים משרדים, לא מחזיקים רכבים, כל אחד עובד עם הציוד האישי שלו מהבית שלו והמקסימום שאנחנו מוציאים זה על קפה בישיבת צוות. אנחנו מתבססים על מתנדבים, אבל עדיין צריך תמיכה מקצועית וצריך שמישהו ינהל את הפעילות הזו שהיא מאוד רגישה ורצינית.  אבל מספר המשרות הוא מצומצם והשכר בכלל. המצב בפעל הוא שאנחנו כל הזמן עולים במספר הפניות אלינו, ובמקביל יורדים בתקציב שאנחנו מקבלים מהמדינה. אם לפני 5-6 שנים קיבלנו כ-600 אלף שקלים לשנה, אז עכשיו אנחנו מקבלים 100 אלף שקלים בשנה. "

להב מסביר כי השחיקה הדרמטית במימון העמותה "זה בגלל שאנחנו נשענים על תקציב התמיכות שלא ממש גדל, ובשנים האחרונות קמו עוד ועוד עמותות כך שהעוגה מתחלקת לחלקים קטנים יותר. למשל ל-2015 אני גמרתי בדצמבר להגיש את כל המסמכים לצורך קבלת התקציב, ואני עדיין לא יודע כמה אני אקבל. אולי עכשיו התקציב שלנו יחתך בחצי?אנחנו פשוט לא יכולים לדעת. בחלק מהחודשים אין לא משכורות, יש לנו עובדים שפשוט מסכימים לעבוד בלי כסף. אז אנחנו פונים לקרנות ולגופים פרטיים, אבל לא קל לגייס כסף בשוק הפרטי. שוק הפילנטרופיה הולך ונעשה צפוף יותר.    

"בזמנו יעל גרמן הקצה 55 מיליון שקלים ל-3 שנים לתכנית לאומית למניעת אובדנות. וצריך להבין שאם משווים את זה לתכוניות למניעת תאונות דרכים אז זה סכום מזערי למרות שכמות המתאבדים גדולה בהרבה מכמות ההרוגים בתאונות דרכים (318 ב-2014). אז במסגרת אותה הודעה של גרמן על התוכנית הלאומית, הם הודיעו גם שיהיה מכרז לטובת קווים חמים למניעת אובדנות. אני מחכה למכרז הזה מאז אוגוסט בשנה שעברה - ובינתיים כלום. זה אומר ש'סהר' ממשיכה להישען על תקציב התמיכות וזה כאמור כסף שרק הולך וקטן."