עובדת עירייה שהתלוננה על הממונה עליה ושובצה בתפקיד זוטר שאינו הולם את כישוריה תפוצה ב- 60,000 ש"ח ותשובץ במשרה ההולמת את דרגתה

העובדות נטע סודרסקי לבקוביץ (להלן: "העובדת"), עורכת דין בהכשרתה, התקבלה לעבודה בלשכה המשפטית בעיריית ת"א (להלן: "המעסיקה") בשנת 1999, תחילה בתפקיד מתמחה ולאחר מכן כעו"ד. ביום 21.7.2003 ניתן לעובדת מעמד של עובדת קבועה אצל המעסיקה וביום 1.10.2007 היא מונתה לתפקיד סגן היועמ"ש (מתח דרגות א2-א4 בדירוג המשפטנים). ביום 15.3.2009 הועברה העובדת, בהסכמתה (עקב יחסים עכורים עם הממונה עליה), מתפקידה בלשכה המשפטית לתפקיד עוזרת סגנית ראש העיר. פניותיה של העובדת לגורמים שונים בבקשה להעבירה מתפקידה עקב אי התאמה לתפקיד זה, לא נענו. יתר על כן, העלתה העובדת טענות לפיהן סגנית ראש העיר הממונה עליה מתנכלת לה לאחר שהעירה לה כי היא מאשרת דיווחי שעות כוזבים לעובדת לשכתה. העובדת הפנתה להוראות התקשי"ר (תקנון השירות החל על עובדי המדינה), לפיהן מינוי של עובד קבוע למשרת אמון בלשכת נבחר ציבור היא מינוי בעל אופי זמני, תוך שמירת זכותו של העובד לשוב למקום עבודתו ערב המעבר למשרת האמון. העובדת טענה כי נגרמה לה פגיעה כלכלית כתוצאה מאי החזרתה למשרה בשירות המשפטי בגינה היא זכאית לפיצוי, וזאת בנוסף לפיצוי לפי חוק הגנה על עובדים. המעסיקה טענה כי יש לדחות את התביעה לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין) תשנ"ז-1997 (להלן: "החוק" או "חוק הגנה על עובדים") מחמת התיישנות ושיהוי וכן מחמת שתלונתה של העובדת כנגד גב' להבי נגועה בחוסר תום לב. כך או כך, טענה העיריה כי לא הועבר אליה נטל ההוכחה לפי סעיף 3א לחוק, וכי שיבוצה של העובדת במשרה לפי תקן דרגות נמוך אינו נגוע בהתנכלות אלא נובע מקשיי השמה. כמו כן, טענה המעסיקה כי הוראות התקשי"ר עליהן מסתמכת העובדת לעניין זכותה לשוב למשרתה בשירות המשפטי - אינה חלה על העיריה. פסק הדין הגנת המחוקק ניתנת לעובד שהגיש את תלונתו בתום לב, ואין צורך שיוכיח כי תלונתו הייתה מוצדקת לגופה. על מנת לפרוס את הגנת החוק על עובד, על בית הדין להשתכנע כי העובד סבל מהתנכלות מצד המעביד כתוצאה מהגשת התלונה. די בכך שהתלונה הייתה אחד מהעניינים שהובילו ליחס השלילי כלפי העובד, בצד טעמים אחרים, ואין צורך להוכיח כי התלונה בלבד הובילה ליחס כלפי העובד. מסכת הראיות, מעלה כי בקשתה של העובדת לעבור ללשכתה של הגב' להבי הגיעה על רקע יחסי עבודה עכורים בלשכה המשפטית, כשלשני הצדדים (לעובדת ולאנשי המחלקה המשפטית) היה עניין לסיימם. בעניין מעמדו של התקשי"ר ובדבר סמכותה של המעסיקה נקבע בבג"צ כי ניתן לאמץ הסדרים שנקבעו בתקשי"ר ובלבד שאין בהם כדי לחתור תחת החקיקה המחייבת אותה כרשות ציבורית בבג"צ 1086/94 צוקר נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח' (פ"ד מט(1) 139). סיום עבודתה של העובדת בלשכה המשפטית לא עלה בידי העובדת להוכיח תשתית עובדתית לפי חוק הגנה על עובדים. מדובר במערכת יחסים עכורה בין העובדת לבין הממונה עליה אשר נגרמה בראש ובראשונה מחמת חוסר הנכונות של העובדת לקבל את הבחירה והמינוי של הממונה עליה. העובדת הייתה מאוכזבת מהמינוי ולא ראתה בה סמכות מקצועית בעניינים שנוגעים לרווחה. לעובדת לא עמדה זכות לחזור לתפקידה בשירות המשפטי כמו גם להתקדם בדרג העסקתה, ועם זאת, היא זכאית למלא בפועל משרה ההולמת את הדרגה אליה הגיעה. סיום עבודתה בלשכת סגנית ראש העיר עלה בידי העובדת להוכיח כי סבלה מהתנכלות על רקע התלונה שהגישה נגד סגנית ראש העיר, וכי היא זכאית לפיצוי לפי החוק. לעובדת לא עמדה זכות לחזור לתפקידה בשירות המשפטי כמו גם להתקדם בדרג העסקתה, ועם זאת, היא זכאית למלא בפועל משרה ההולמת את הדרגה אליה הגיעה. בתקופת עבודתה הראשונה העובדת התקדמה לתפקיד סגן היועמ"ש ובכך הוכיחה את כישוריה המקצועיים. אין כל ספק כי תפקיד מנהלי כפי שיבוצה דאז, איננו הולם, לא מבחינת כותרתו ולא מבחינת תוכנו, את כישוריה ואת יכולותיה המקצועיות. יתר על כן, שיבוץ העובדת בתפקיד מנהלי זוטר יש בו כדי להעביר מסר בעייתי ולהרתיע עובדים מפני חשיפת ליקויים במנהל, שמא יבולע להם כפי שקרה לעובדת. עמדת המעסיקה לפיה יש קושי בהשמתה של העובדת בתפקידים בכירים בשל תיוגה כ"עובדת בעייתית" מצביע כשלעצמו על קשר סיבתי בין התלונות שהגישה העובדת לבין השמתה בתפקיד שאיננו הולם את יכולותיה. בהתחשב בנסיבות שהובילו להגשת התלונה ע"י העובדת ובהתחשב בקושי לשלבה במשרה אף ללא קשר לתלונתה, נפסק לעובדת פיצוי בגובה 60,000 ש"ח. כמו כן הורה ביה"ד למעסיקה לשבץ את העובדת בהקדם במשרה הולמת המתאימה לדרגתה.    (*) הכותב - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"