נהג מונית שלכאורה נקבע כעצמאי לפי צו סיווג מבוטחים - נקבע כשכיר וזכאי לאבטלה
מאת רו"ח אורנה צח-גלרט, חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של משה הרוש לדמי אבטלה וקבע כי המבוטח שהיה נהג מונית ולכאורה נקבע כעצמאי לפי צו סיווג מבוטחים, נחשב לעובד שכיר ולכן זכאי לדמי אבטלה.
חשבים |
נושאים בכתבה 
חשבים
חשבים ביום 16 במארס 2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 27308-05-14) את תביעתו של משה הרוש (להלן: "המבוטח") לדמי אבטלה וקבע כי המבוטח שהיה נהג מונית ולכאורה נקבע כעצמאי לפי צו סיווג מבוטחים, נחשב לעובד שכיר ולכן זכאי לדמי אבטלה. עיקרי החוק
- רק עובד שכיר שאינו בעל שליטה, מבוטח בביטוח אבטלה.
- בסעיף 3 לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972 (להלן: "הצו"), נקבע כי מבוטח העוסק בסוג עבודה המפורט בתוספת השנייה לצו והנתון בתנאי עבודה מיוחדים כמפורט בתוספת זו, "ייחשב לעניין החוק כעובד עצמאי ובלבד שמתקיימים לגביו תנאי ההגדרה של עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק".
- בסעיף 5 לתוספת השנייה נקבע כי נהג מונית יסווג כעובד עצמאי בכל תנאי העסקה, ובלבד שגמול העבודה אינו משתלם על בסיס יחידת זמן.
- הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") היא "מי שעסק באותה תקופה במשלח ידו שלא כעובד", ומתקיימים בו תנאי הכנסה ומספר שעות עבודה מסוימים.
- המבוטח עבד כנהג מונית שכיר ללא חוזה העסקה בכתב, כשלוש וחצי שנים. תביעתו לדמי אבטלה נדחתה בטענה שהוא אינו עובד שכיר.
- השכר שולם לו על בסיס גלובלי חודשי קבוע ללא דוחות שעות נוכחות.
- שעות העבודה השתנו בכל יום, חמישה ימים בשבוע, ללא סופי שבוע.
- המונית הייתה בבעלות המעסיק.
- לטענת המבוטח, בינו לבין מעסיקו התקיימו יחסי עובד ומעביד על פי מבחנים שנקבעו בפסיקה. המושג "עובד" צריך להיבחן על פי המבחנים של משפט העבודה, גם לגבי מקרים הכלולים בצו. כמו כן הוא אינו עונה להגדרת עובד עצמאי על פי סעיף 1 לחוק ולכן אין לראותו כעצמאי לפי הסיפא של סעיף 3 לצו.
- לטענת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שכר חודשי המשתלם גלובלית בלא קשר לשעות העבודה ביום בפועל - אינו לפי יחידת זמן, ולכן לפי הצו - המבוטח הוא עצמאי. אין ללמוד על מעמד המבוטח מדיני העבודה בפסיקה, במקרה שבו קיים צו ספציפי.
- "קיומם של יחסי עובד מעביד לעניין חוק הביטוח הלאומי, ייבחנו לפי הכללים הקבועים במשפט העבודה".
- אמנם תשלום שכר קבוע מביא לכאורה להחלת סעיף 5 לתוספת השנייה, ולכאורה המבוטח הוא עצמאי.
- על אף האמור - מבוטח העונה להגדרת עובד שכיר על פי המבחנים במשפט העבודה, גם אם הוא מועסק בסוג עבודה ובתנאי עבודה כבתוספת השנייה, לא יסווג כעובד עצמאי. זאת לאור הסיפא של סעיף 3 לצו בשילוב עם הסיפא של הגדרת עובד עצמאי בסעיף 1 לחוק - כך שככל שנקבע כי מדובר בעובד שכיר, אי אפשר להחיל עליו את הצו ולקובעו כעצמאי על פיו.
- המל"ל היה אמור לבחון אם מתקיימים תנאי ההגדרה של עובד עצמאי (לרבות בחינה כי המבוטח אינו עובד שכיר).
- נפסק כי המבוטח הוא עובד שכיר - ולכן זכאי לדמי אבטלה.
>
