דחיית עתירה בנושא חלוקת נקודת זיכוי במשמורת משותפת מלאה של ההורים

בג"צ 7455/13 עמותת הורות משותפת נ' רשות המסים בישראל   בית המשפט העליון דחה עתירה שעניינה אופן חלוקת נקודת הזיכוי לפי סעיף 40 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") במשמורת משותפת מלאה של ההורים. נפסק כי לאור הכוונה להסדיר את נושא המשמורת המשותפת בחקיקה על כל היבטי הנושא, כולל היבטי המס, הרי שהעתירה, במתכונתה הנוכחית, היא עתירה מוקדמת. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים העתירה נסבה על הטענה שנקודות זיכוי ממס הכנסה הניתנות בגין ילדים קטינים צריכות להתחלק באופן שווה בין הורים שחולקים משמורת משותפת על אותם ילדים. הסעד שהתבקש בעתירה הוא הוצאת צו על תנאי כנגד רשות המסים, המשיבה, כדי שתנמק מדוע לא תחולקנה נקודות הזיכוי בין הורים החולקים משמורת משותפת כאמור. מאז הגשתה עברה העתירה גלגולים מספר. המשיבה נאותה להכיר בהסדר של חלוקת נקודות הזיכוי בין ההורים, אך זאת בתנאים מסוימים: על שני ההורים להגיש דוחות שנתיים, יינתן פסק דין להוכחת המשמורת המשותפת, וכן הסכמה חתומה על ידי ההורים באשר לחלוקת נקודות הזיכוי ביניהם, או לחלופין (בהיעדר הסכמה) פסק דין המורה על חלוקת נקודות הזיכוי בין שני ההורים. בהמשך עוגנה מדיניות זו בחוזר מס הכנסה מספר 2/2014 בנושא של "נקודות הזיכוי לפי סעיף 40 לפקודת מס הכנסה – משמורת משותפת מלאה של ההורים". לאחר דיונים נוספים שהתקיימו בין משרדי ממשלה שונים הוחלט, על דעת היועץ המשפטי לממשלה, להקפיא בשלב זה את חוזר 2/2014 שלעיל. רשות המסים הסבירה כי בדיונים שהתקיימו התחדדה ההבנה כי חלוקתן של נקודות הזיכוי בין הורים שיש ביניהם הסדר של משמורת משותפת נוגעת בליבת ההסדרה של דיני המשפחה, ובכלל זה הדין המסדיר את המשמורת בהליכי גירושין, יותר מאשר בדיני המס. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה היא כי נכון יהיה להמתין עם הסדרת הסוגיה עד לאחר שיושלם הדיון בהמלצותיהן של הוועדות שמונו לעניין המלצות לבחינת המדיניות למשמורת משותפת בממשלה ובכנסת. דיון נוכח הכוונה לבחון את הסוגיה שהועלתה בעתירה במסגרת הדיון בהסדרת הנושא של משמורת ילדים, הרי העתירה, במתכונתה הנוכחית, היא עתירה מוקדמת. אמנם אין לבוא בטרוניה אל העותרים בשל כך, לנוכח השינוי שחל בינתיים בעמדת המשיבות. ואולם, בשים לב לאמור בתגובה המקדמית המתוקנת, לא ניתן להימנע מן המסקנה שאלה הם פני הדברים. עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה ולפיה ראוי לדון בסוגיה שהועלתה בעתירה במסגרת הרחבה של הסדרת דיני המשמורת בהליכי גירושין היא לכאורה עמדה ראויה באופן עקרוני, וראוי להותיר למדינה פרק זמן סביר לדיון בנושא זה בהקשרו הרחב. למותר לציין כי טענות העותרים שמורות להם, ואף שמורה להם הדרך לפנות בשנית לבית משפט זה ככל שההליכים האמורים יימשכו מעבר לזמן סביר. תוצאה העתירה נדחתה נדחה. המשיבה חויבה בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.

בבית המשפט: העליון לפני: כב' השופטים כב' השופטים מ' נאור, א' שהם וד' ברק ארז ניתן ביום: 7.6.2015     <center>>