קבלה חלקית של בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי

ע"א 918/15 1. פישמן רשתות בע"מ; 2. אליעזר פישמן וטובה נ' פקיד שומה למפעלים גדולים   בית המשפט העליון קיבל באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, באופן שבנוגע למס בסך 235 מיליון ש"ח שבו חויבו על פי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יינתן עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור בבית המשפט העליון, ואילו- 50 מיליון ש"ח ישולמו באופן מידי. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי לא ניתן להכיר בהפסד הון כתוצאה ממימוש ערבות של בעל שליטה לטובת חברות שבשליטתו, שעה שלא הוכח כי חובות החברות לבעל השליטה הם בגדר חובות אבודים, ולפיכך המערערים לא עמדו בתנאים הקבועים בדין להכרה בהפסד הון מימוש ערבות. משמעותו הכספית של פסק הדין היא כי המבקשים חויבו בתשלום מס המצטבר לסך של כ-285,000,000 ש"ח, נכון למועד הגשת הבקשה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. לטענת המבקשים הוצגה לפני בית המשפט המחוזי תשתית ראייתית ולפיה לא היה באפשרותן של החברות החייבות להשיב ולוּ מקצת מחובן למבקשים נכון ליום 31.12.2006, ולפיכך צדקו כשביקשו להכיר בחובות אלו כחובות אבודים, גם אם לא הופעלו הליכי גביה או פירוק ביחס לחברות. כך, לטענת המבקשים, עלה בכל אחת מהחברות הנערבות שווי ההתחייבויות על שווי הנכסים, גם בהתעלם מההלוואות שנעשו בין החברות בתוך הקבוצה. במסגרת ערעורם הפנו המבקשים לכך שפישמן נהג להכיר גם בחובות אבודים של צדדים שלישיים, שאינם קשורים לקבוצה, בהתבסס על מידע אמין ומבלי לנקוט הליכים משפטיים. עוד נטען כי החזר חלקי של החובות לבנקים מצד החברות אינו מלמד על סיכויי השבת החובות האבודים ביחס לפישמן. אשר להנחת בית המשפט כי יש לבחון את יכולת גיוס ההון של הקבוצה כולה, נטען כי למעשה לא התקיימה בפועל יכולת כזו, בשל הפיקוח הצמוד מצד הבנקים. המבקשים מטעימים, כי אופי פעילותה הכלכלית של הקבוצה, העוסקת ברובה בקמעונאות ובנדל"ן מניב, אינו מאפשר התאוששות משמעותית אשר תקנה לחברות אפשרות אמיתית להשיב את מלוא החוב. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים גם את הבקשה דנן, לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור. לדבריהם, הם סבורים כי מהטעמים שנמנו לעיל, סיכויי הערעור להתקבל גבוהים הם. אשר למאזן הנוחות נטען כי עצם הפעלת הליכי גבייה נגד הקבוצה או נגד המערער עצמו, בסכום של מאות מיליוני שקלים, תוביל לקריסתה של הקבוצה כולה. זאת לנוכח המשבר הכלכלי הפוקד את הקבוצה, ובהתחשב בכך שנקיטת הליכי גבייה מצד המשיב תוביל בהכרח להליכי מימוש נכסי הקבוצה מצד הבנקים המסחריים שנכסים אלו משועבדים להם. לטענת המבקשים, אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, גם אם יתקבל ערעורם, לא יהיה בכך כדי להשיב את מצב הדברים לקדמותו, וקבלת הערעור תהא בבחינת אות מתה. דיון ההלכה קובעת כי מי שנקבע כזוכה על-ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת רשאי ליהנות מפרי זכייתו, וכי אין לדחות זאת עד להכרעת ערכאת הערעור. בית משפט זה קבע פעמים רבות כי החלטה על עיכוב ביצועו של פסק דין תינתן רק בנסיבות בלתי רגילות ובעלות חומרה מיוחדת. שני המרכיבים שיש לבחון במסגרת בחינת הבקשה הם סיכויי הערעור מחד גיסא, ומאזן הנוחות מאידך גיסא. בענייננו, ניתן להניח כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, בין היתר לאור העובדה כי המבקשים קוראים תיגר על מסקנות עובדתיות של בית המשפט המחוזי, שבהן ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. עם זאת, בנסיבות דנן יש מקום לתת בכורה לשיקולי מאזן הנוחות. אכן, בנוגע לפסק דין כספי קבעה הפסיקה כי תהיה נטייה מוגברת שלא לעכב את ביצועו, לאור ההנחה כי לא יהיה קושי להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל הערעור, לאור מיהותו של המשיב. מנגד, יש להביא בחשבון את סכומו הכספי החריג של פסק הדין ואת המשמעות הכלכלית של החובה לשלם סכום כזה. לעתים ניתן להסיק משיעור הסכום עצמו מסקנות בדבר היכולת להשיבו. בעניין שלפנינו עשוי הנזק מאי-עיכוב הביצוע לחרוג מגבולות המבקשים עצמם, ולגרום גם לתגובות שרשרת ביחס לקבוצה כולה, על כל המשתמע מכך – וגם זאת יש לקחת בחשבון. משיקולים אלה, יש לשער, נאות גם המשיב להסכים לעיכוב ביצוע פסק הדין, ככל שתועמד ערבות הולמת מצד המבקשים. על יסוד האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות האמורות יש להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, כך שפישמן והחברה ישלמו סכום של 25,000,000 ₪ כל אחד, ויתרת הסכום תשולם לאחר מתן פסק הדין, אם וכאשר ידחה הערעור. תוצאה הבקשה התקבלה באופן חלקי   בבית המשפט: העליון לפני: כב' השופט נ' סולברג ניתן ביום: 17.6.2015     <center>>