זוג אבות לילדים מהליך פונדקאות זכאים לדמי לידה בנפרד

העובדות פלוני (להלן: "התובע") ובן זוגו (המשמש כבא כוחו בתביעה זו), אשר נישאו בשנת 2009 בנישואים אזרחיים בקנדה ונרשמו כנשואים במשרד הפנים, בקשו להקים משפחה בהליך פונדקאות בקנדה. בהליך הפונדקאות הופרו שתי ביציות מאותה אם (שאינה הפונדקאית), אחת מזרעו של התובע והשנייה מזרעו של בן זוגו. כך, מהריון אחד נולדו תאומים שהם אחים ביולוגיים מצד האם ולכל אחד מהם אב ביולוגי שונה. בעת לידת התאומים נסעו התובע ובן זוגו לקנדה כדי להביא כל אחד את ילדו הביולוגי. מאחר והילדים נולדו בשבוע ה- 27 להיריון נדרש אשפוזם וכן מעקב רפואי בשל היותם פגים במשך למעלה מ- 10 שבועות. לאחר שבני הזוג הסדירו את רישום הילדים ואזרחותם, דבר שלקח יותר ממאה ימים, הם חזרו לישראל, כל אחד עם ילדו. בן זוגו של התובע הגיש תביעה לדמי לידה, מענק לידה ודמי אשפוז עבור הולדת הבת ותביעותיו אושרו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") אולם התובע אשר הגיש תביעה זהה להולדת בנו מאותה הלידה נדחה בטענה כי אינו זכאי לתשלום זה. במהלך הדיונים הציגו התובע ובן זוגו ראיות לפיהן נדרש כל אחד מהם בנפרד, להסדיר עניינו של ילדו הביולוגי באופן אישי בקונסוליה הישראלית בטורונטו, הן לצורך הרישום והן לצורך הוצאת הדרכון, באופן בו אף אחד מבני הזוג לא היה רשאי לדאוג לבדו לצרכי שני הילדים יחדיו, הואיל ומדינת ישראל אינה מכירה בבני זוג חד מיניים כבעלי זכות הורית. לטענת התובע, בהיותו הורה יחיד זכאי הוא לקבל עבור לידת בנו דמי לידה, מענק לידה ודמי אשפוז בנפרד מבן זוגו, משכך טעה המל"ל בהכרה בו ובבן זוגו כתא משפחתי אחד ותשלום דמי לידה ומענק לידה רק לבן זוגו, שכן עצם רישום בני הזוג כנשואים אינו מעיד על מעמדם האישי כאשר הלכה למעשה ובהתאם להוראות הדין הישראלי, נדרשו בני הזוג לנהל הליכים נפרדים להכרה כל אחד כלפי ילדו. לטענת המל"ל, בהתאם להוראות סעיפים 49 ו-50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הואיל ולתובע ובן זוגו נולדו תאומים בלידה אחת ונתקבלה תביעתו של בן הזוג לתשלום דמי לידה ומענק לידה, אלו שולמו לידי התובע ובן זוגו כתא משפחתי אחד. עוד נטען  כי העובדה שהן משרד הפנים והן משרד החוץ אינם מכירים בבני הזוג כהורות משותפת ומחייבים הליכים נפרדים להכרה באזרחות הילדים ואת שהותו של כל אחד מבני הזוג בחו"ל, אינה מקימה לתובע ובן זוגו זכות נפרדת לתשלום דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי. פסק הדין בית הדין נדרש לשאלה האם יש להכיר בכל אחד מבני הזוג, במקרה זה, כהורה בודד בכל ההתנהלות הכרוכה בהכרת הילד אשר נולד והזכאות לזכויות כשל הורה בודד הגם שבני הזוג מוכרים כידועים בציבור וכתא משפחתי אחד בחוקים אחרים.   בית הדין דחה את טענת המל"ל כי הקביעה לפיה כל אחד מבני הזוג זכאי לדמי לידה ומענק לידה, במקרה זה, משמעותה אפליה של זוג הטרוגני אל מול בני זוג מאותו המין המביאים תאומים לעולם בהליך פונדקאות, שכן המדינה היא זו שאינה מכירה באבהות של שני הורים מאותו מין ובילדיהם, אלא מכירה רק בתובע כאפוטרופסו של בנו ואילו בבן זוג כאפוטרופוס של בתו וכך נוצר מצב לפיו כל אחד מבני הזוג מתנהג כהורה יחיד ולא כבן זוג. בית הדין קבע כי מכלול טענות התובע יחד עם דרישת רשויות המדינה לשם הבאת ילדים לישראל וקביעת דין שונה לתובע ובן זוגו ביחס לזוגות הטרוגניים הפונים להליך פונדקאות, הן בבדיקת האבהות והן ברישום ההורות, מקימה לתובע ובן זוגו זכאות לדמי לידה נפרדים, מענק לידה ודמי אשפוז. בקביעה זו עמד בית הדין על הרציונל בתשלום דמי לידה להורה, ככאלו המהווים דמי גמולים חליפי שכר שנועדו לאפשר להורה לשהות עם הרך הנולד בסמוך לאחר הלידה לתקופה הקבועה בדין ולא לעבוד.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"