פיצוי בגובה 26,000 ש"ח לעובדת שהתפטרה לאחר שני חודשי עבודה עקב קליטה לא נאותה של המעסיקה

העובדות אסתר פרידמן (להלן: "העובדת") התקבלה לעבודה בתפקיד של מנהלת חשבונות בחב' אודיס אביזרי השקיה בע"מ (להלן: "המעסיקה"). לאחר כחודשים הודיעה העובדת על התפטרותה וזאת משום שלא נערכה חפיפה כפי שהובטח לעובדת.כלומר, מנהלת הכספים אשר הייתה אמורה לפרוש לא עשתה זאת אלא רק התכוונה להפחית את שעות עבודתה. בנוסף, העובדת טענה כי ניתנו לה תנאי עבודה ירודים. העובדת עזבה מקום עבודה כשהיא מסתמכת על מצג שווא שהוצג לה במהלך מו"מ עם המעסיקה ובפועל גילתה כי המעסיקה לא עמדה בסיכום הדברים עמה. לפיכך, עתרה העובדת להפקדות כספים לביטוח מנהלים כפי שהתחייבה המעסיקה בחוזה העבודה וכן תשלום בגין דמי מחלה, פיצוי בגין אובדן השתכרות במשך כשנתיים מכיוון שנאלצה לעזוב מקום עבודה קודם וכן פיצויי הלנת שכר. מנגד, המעסיקה טענה כי העובדת סיימה עבודתה במקום קודם ללא קשר לעבודה החדשה. העובדת נעדרה רבות מעבודתה, הסתבר כי לא הייתה לעובדת יכולת מקצועית לבצע את העבודה, העובדת עברה חפיפה ע"י עובדת אחרת אותה הייתה אמורה להחליף, בהתאם סופקו לעובדת כל המכשור והכלים לביצוע עבודתה. העובדת לא העבירה טפסים לצורך ביצוע הפקדות לביטוח מנהלים חרף בקשות המעסיקה. העובדת הייתה במשרת אמון לשיטת המעסיקה ולכן דרשה החזר תשלום בגין שעות נוספות. פסק דין לאחר שמיעת העדויות וניהול הוכחות קבע בית הדין כי דין תביעת העובדת להתקבל. בית הדין דן בעיקרון תום הלב והשלכתו על יחסי העבודה ובעת קליטת עובד. נקבע כי חובת תום הלב ביחסי העבודה הינה חובה מוגברת, יחסי העבודה מבוססים על יחסים חוזיים המחייבים תום לב הן בשלב טרום חוזי והן לאחר כריתת החוזה עבודה. מהעדויות עלה כי העובדה לא הפרה כל התחייבות כלפי המעסיקה, תפקידה הוגדר בחוזה באופן לקוני, העובדת שאמורה הייתה לעזוב לא עזבה בפועל אלא התכנון היה לצמצום שעות עבודתה בלבד ולא להחליפה. לעובדת לא נעשתה כל הכרות עם עובדי המפעל, לא אורגן לה מקום חניה מסודר. נקבע כי המעסיקה הלינה את שכר העובדת כשהעבירה שכר רק ב- 15 לחודש ואף לא הצליחה להוכיח כי העובדת הייתה במשרת אמון ולכן דין הטענה להחזר תשלום שעות נוספות להידחות. עם זאת נקבע, כי העובדת עזבה את מקום עבודתה הקודם ללא קשר למקום העבודה החדש. זאת נקבע בעקבות שכר גבוה שקיבלה העובדת בעבר אצל מעסיק קודם, אל מול שכר נמוך יותר אצל המעסיקה החדשה. לסיכום, נקבע כי העובדת עזבה את מקום עבודתה הואיל שלא ניתן לה הזדמנות נאותה להיקלט בעבודה. נוכח התנהגות המעסיקה, נמצאה היא חייבת לעובדת סך של 26,000 ש"ח וכן תשלום בגין הלנת שכר.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"