גננת שפוטרה מיד לאחר השימוע, מבלי שנבדקו טענותיה שגזענות הובילה לפיטורין, תפוצה בגין עוגמת נפש

העובדות טנגרט ישעיהו (להלן: "העובדת") אשר מוצאה אתיופי, ניהלה במשך 3 שנים, מעון ילדים בעמותה שפעלה לקידום מעמד הנשים בישראל, עמותה בשם אמונה תנועת האישה הדתית הלאומית (להלן: "המעסיקה"). בשלב מסוים יצאה העובדת לחופשת לידה ואז החלה התארגנות של קבוצת הורים (רבע מכלל הורי הגן) אשר פנתה למעסיקה ודרשה שלא להחזיר את העובדת לגן וזאת כביכול עקב חוסר שביעות רצון מתפקוד הגן. ההורים טענו כי אין מסגרת דתית באזור ואינם רוצים לרשום את ילדיהם לגן מתוך חוסר ברירה. נציגת המעסיקה אשר חששה כי לא ירשמו ילדים לגן, פנתה לעובדת והציגה בפניה את תלונות ההורים והציעה לה שלא לשוב לעבודה בגן אלא לעבור לגן אחר ולמלא שם תפקיד של ממלאת מקום למנהלת הגן. העובדת התנגדה להצעה ובסופן של שיחות בין הצדדים הוציאה המעסיקה מכתב זימון לשימוע בטרם פיטורים וכל זאת בזמן חופשת הלידה של העובדת. המעסיקה קיימה שימוע ואף הוציאה מכתב פיטורים באותו היום. לפיכך, פנתה העובדת לקבלת סעד מבית הדין לעבודה לביטול הפיטורים והחזרתה לעבודה עקב פיטורים בחוסר תום לב ותוך הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וכן חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988. פסק דין טענות העובדת התבססו על פגמים שנפלו בהליך השימוע וכן כניעה של המעסיקה לקומץ הורים שסלדו מניהול העובדת את הגן אך ורק עקב מוצאה האתיופי. העובדת טענה כי התנהלות המעסיקה כלפיה נתן גושפנקא לגזענות ההורים במקום לטפל בנגע הגזענות. המעסיקה טענה כי העובדת כשלה בניהול המעון בכל התחומים ולרבות ביחסה לילדים, להורים ולאנשי הצוות. עוד נטען כי על אף הכשלים, לא מיהרה המעסיקה לפטר את העובדת אלא הציעה לעובדת תפקיד במעון אחר, אולם, העובדת סירבה. בנוסף, נטען כי אין קשר בין פיטורי העובדת לבין היותה אתיופית ואף לא ידוע למעסיקה על טענות גזעניות כנגד העובדת. לאחר הנחיות בית הדין נמחקה בקשת העובדת לצו מניעה זמני לפיטורים וניתנה רשות לתקן את כתב התביעה. המעסיקה הגישה עם כתב ההגנה כתב תביעה שכנגד בו נדרש החזר תשלום שכר של חודשיים וחודש הודעה מוקדמת אשר שולמו לעובדת בטעות וללא כל זכאות עקב נסיבות סיום העסקה. לאחר שמיעת העדויות, קבע בית הדין כי דין תביעת העובדת להתקבל. בית הדין קבע כי לא הוכח שהעובדת אכן כשלה בתפקידה וזאת מהנימוקים הבאים: 1. האחראיות על העובדת היו עובדות חדשות בתפקידן ולא יכלו להעיד על תפקודה של העובדת היות שלא עבדו עמה נוכח היותה בחופשת לידה; 2. לא נעשה בירור מקיף לגבי תפקוד העובדת אל מול ביקורת ההורים; 3. לא ניתנה עדות של מפקחת קודמת או העובדת המחליפה אשר הכירו את העובדת ועבדו עמה; 4. לא צורפו אסמכתאות המעידות על תפקוד העובדת בכלל עד ליציאתה לחל"ד. נקבע כי הבעיות שהיו במעון לשיטת ההורים הינן בעיות שנבעו מחוסר תקצוב ולא עקב בעיות בניהול. אמון ביה"ד בגרסת העובדת התחזק כאשר צוות העובדות במעון העידו כי העובדת תפקדה בצורה טובה מאוד וזאת כשהן מחזיקות בעמדה מנוגדת לחלוטין למעסיקתן. לעניין פגמים בקיום השימוע נקבע, כי העובדת חזרה בשימוע על קשר בין התנגדות ההורים להמשך העסקתה לבין גזענות כלפיה, כפי שחוותה באופן ישיר מצד הורים מסוימים. במצב שכזה, חייבת המעסיקה לבדוק האם ייתכן קשר, בין אותן התבטאויות גזעניות שהיו לבין התארגנות ההורים במטרה להביא לפיטורי העובדת בסמוך לאחר יציאתה לחופשת לידה, וזאת בטרם יוחלט על פיטורים. פיטורי העובדת מיד לאחר השימוע ומבלי לערוך בירור של טענות העובדת (לא "שמעו" ולא בדקו את טענות העובדת), כל שכן שמדובר ברקע היסטורי קשה של אפליית יוצאי אתיופיה במערכת החינוך בישראל הינו פגם שבוצע בהליך הפיטורים. עוד נקבע כי ההצעות החלופיות שהוצעו לעובדת פגעו באופן ברור במעמדה ובתפקידה. לעניין פיצויי פיטורים נקבע שהעובדת זכאית לתשלום הפיצויים הואיל ובמכתב הזימון לשימוע ואף במכתב הפיטורים לא נאמר מהי סיבת הפיטורים אלא שבטרם זימונה של העובדת לשימוע הציעו לה להתפטר לרגל טיפול בילד. בנוסף, העובדת חתומה על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, מכאן שמנועה המעסיקה מלטעון לאי זכאות לפיצויי פיטורים.  המעסיקה חויבה גם בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וזאת משום שכנראה אי תשלום הפיצויים נעשה בניסיון להפעיל "לחץ נגדי" על העובדת בכדי שתמשוך את התביעה שהגישה. לסיכום, נקבע כי המעסיקה לא הייתה רשאית לפטר את העובדת במסגרת התקופה המוגנת בחופשת לידה ובהתאם לחוק עבודת נשים ולפיכך זכאית העובדת גם לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבודת נשים. כמו כן, נקבע לעובדת פיצוי בגין עוגמת נפש בגובה 20,000 וזאת היות שמדובר במקרה חמור שבו ייתכן ויש קשר בין התארגנות ההורים לפיטורי העובדת. ביחס לתביעה שכנגד, נדחו הטענות לתשלומי שכר בטעות וזאת הואיל והמעסיקה היא שהודיעה לעובדת כי תשלם שכר עבר חודשים אלו גם אם העובדת לא תעבוד. לעניין תשלום הודעה מוקדמת הרי שהמעסיקה הייתה מחויבת בתשלום זה עת נקבע כי פיטרה היא את העובדת.    (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"