מעסיק אשר לא משלם פנסיה כנדרש על פי צו ההרחבה יידרש לשלם פיצוי גם אם היעדר ההפקדות נבע מבקשת העובד

העובדות מוחמד שורפי (להלן: "העובד") הינו צבעי רכב. זאב שילוח (להלן: "המעסיק") הינו בעל מוסך. טענות העובד העובד טען כי על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף המוסכים והמעסיק לא הפקיד לו כלל לפנסיה כנדרש על פי הוראות הצו, זאת למרות הפצרותיו הרבות. כמו כן נטען כי חלק משכרו ניתן לו במזומן, תלושי השכר שניתנו לו הינם פיקטיביים ואינם משקפים נכונה את שכרו. על כן זכאי להפרשי פנסיה יותר גבוהים. העובד טען כי התעלמות המעסיק מתלונותיו על ליקויים בטיחותיים ועל אי ההפקדות הפנסיוניות, מהוות הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. נסיבות אלו אילצו אותו להתפטר בדין מפוטר. בנוסף טען כי המעסיק לא נתן לו הודעה בדבר תנאי העסקה כנדרש על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. העובד טען כי בתלושי השכר לא מופיעים כל הרכיבים אותם חייבים לציין על פי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כגון נוכחות, חופשה וכד'... טענות המעסיק המעסיק טען כי צו ההרחבה בענף המוסכים אינו חל על העובד. בנוסף, העובד הוא שביקש לא להפקיד לו לפנסיה על מנת ששכרו לא יופחת. כמו כן נטען כי העובד עזב את מקום העבודה ללא התראה וללא הודעה מוקדמת. המעסיק טען כי אין ליקויים במוסך וכי המוסך עומד בתקנים ולכן סיבת עזיבתו אינה נובעת מהרעת תנאים אלא בשל מציאת עבודה במוסך אחר, על כן אינו זכאי לפיצוי פיטורים. עזיבתו הפתאומית של העובד ללא הודעה מוקדמת גרמה לו נזקים. פסק הדין בית הדין קבע כי העובד אכן התפטר ממקום עבודתו. העובד לא הוכיח שאכן היו ליקויים במוסך, ולא התריע בפני המעסיק טרם התפטרותו בגין הרעת התנאים. העובד החל לעבוד במוסך אחר בתנאים יותר טובים. מנסיבות אלו מסיק בית הדין כי התפטרות העובד לא נבעה מהרעת תנאים ועל כן העובד אינו זכאי לפיצוי פיטורים על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בית הדין קבע כי על הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים ועל כן היה על המעסיק להפקיד לו לפנסיה בתנאים שנקבעו בצו ההרחבה, אף אם העובד ביקש שלא להפקיד עבורו. על פי פסיקת בית הדין הארצי על המעסיק לבטח את עובדיו בקרן פנסיה אף אם העובד מבקש שלא להפקיד (ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון 1988 בע"מ נ' אפרים). בית הדין קבע, שמכיוון שהמעסיק לא הפקיד לפנסיה לעובד כנדרש על פי צו ההרחבה על המעסיק לשלם לעובד פיצוי בגובה הסכומים שהיה על המעסיק להפקיד בשיעור של 6% משכרו בתקופת עבודתו. בית הדין קבע כי המעסיק לא מסר לעובד הודעה בדבר תנאי העסקתו ובכך הפר את חוק ההודעה לעובד. בשל תקופת העסקתו הקצרה של העובד פסק בית הדין לטובת העובד סך של 1,500 ש"ח. בנוסף, פסק בין הדין כנגד המעסיק פיצוי לעובד בסך של 2,500 ש"ח בגין איחור במסירת תלושי השכר אף אם האיחור הינו ביום אחד בלבד.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS"