מיסוי הכנסה מדמי שכירות ששילמו לביתו ולאחותו של הבעלים

האם רשאי אדם שהוא בעלים של דירה לטעון כי אינו חייב במס על דמי שכירות מאחר שאלה משולמים לאחר ולא לו? שאלה זו התעוררה לאחרונה בפסק הדין ע"מ 11034-02-13 בעניין ש.א. שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז. באותן נסיבות נדון הליך אזרחי בנוגע לשומות שהוצאו לעורך דין שהשכיר כמה דירות מגורים ולא דיווח על שכר הדירה לרשויות המס. הושגו הסכמות דיוניות עם פקיד השומה בנוגע לכמה סוגיות (לרבות תשלום מס בשיעור של 10% על הדירות שהושכרו למגורים) ונותרו כמה סוגיות במחלוקת. הסוגיה שבה נבקש להתמקד במאמר זה היא טענתו של הנישום כי אין למסות אותו על שתיים מהדירות שהושכרו למגורים מאחר ששכר הדירה שולם לבתו ולאחותו. על פי טענה זו, אף שהנישום הוא בעל הנכס, הרי במקום שבו הסבת ההכנסה היא אמיתית ולא מלאכותית אין מקום למסות אותו על ההכנסה מדירות אלה. בית המשפט, בפסק דינו של השופט ד"ר אחיקם סטולר, דחה את טענתו של הנישום בנסיבות העניין. תחילה קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה רובץ על הנישום ולא על רשות המסים בנוגע לנקודה זו, שהיא בעלת אופי משפטי. לגופו של עניין בחן בית המשפט את הוראות סעיף 84 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") הדן בהסבת הכנסה הניתנת לביטול. הסעיף קובע כי יראו הסבה כניתנת לביטול אם יש בה הוראה בדבר החזרת ההכנסה אל המסב (בעל הנכס), או אם למסב יש כוח לקבל או להחזיר לעצמו את השליטה על ההכנסה או על הנכס שממנו היא נובעת. המבחן הוא אפוא מידת הכוח המסורה למסב. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי הטענה של הנישום שההסבה אינה ניתנת לביטול נשמעה לראשונה רק בשלב ההוכחות ולא קודם לכן, וגם אז לא גובתה בראיות. נקבע כי יש להניח שכפי שהורה הנישום ששכר הדירה ישולם לאחות ולבת, הרי אין שום מניעה שישיב לעצמו את פירות השכירות, ויוכל לעשות זאת בכל עת. זאת ועוד, נמצא ייפוי כח של בתו של הנישום, המקנה לנישום את הזכות לעשות כל מה שיחפוץ בנכסיה וכן בנכס הזה. מכל אלה ניתן להסיק שהמערער השאיר בידו את הכוח להחזיר לעצמו את השליטה בנכס ובהכנסה ועל כן יש לראות בהכנסה כאילו היא הכנסתו שלו ולא של הבת או האחות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אילו היה המערער מוציא מרשותו את הדירה ומעביר אותה, כי אז היה נחשב למי שניכר את הכנסתו, ואז הייתה ההכנסה מיוחסת לבתו ולאחותו, אך לא כך עשה בפועל. אנו מסכימים עם תוצאת פסק הדין בנסיבות העניין. עם זאת נדגיש כי לדעתנו אין מקום לפרש את פסק הדין, ואף לא פסיקה קודמת בעניין טהורי, כאילו בהכרח תיוחס ההכנסה משכר דירה למי שהוא הבעלים או שוכר/חוכר של הדירה, ועל כן העברת בעלות או זכות חכירה היא תנאי הכרחי. פיצול בין "העץ" (הדירה) ובין "הפירות" (שכר הדירה) אפשרי, ככל שאכן ניתן להוכיח כי הסבת ההכנסה היא אמיתית וכי המעניק איבד את כוחו להשיב הכנסה זו אליו. כך לדוגמה, מקובל שהורים מעניקים דירה במתנה לילדיהם, תוך שמירת הזכות לקבלת שכר הדירה מהדירה, כל ימי חייהם. במקרה מעין זה יש לראות את ההורה ולא את הילד כבעל ההכנסה משכר הדירה, והאמור כבר הוכר בעבר בפסיקה ומוכר גם על ידי רשות המסים במסגרת הוראות הפרשנות (החבק). ניכור הכנסה אפשרי גם בנסיבות נוספות, שבהן ויתר המעניק על זכותו ועל כוחו להשבת ההכנסה באופן בלתי חוזר. לאור הוראות פקודת מס הכנסה ונטל ההוכחה מכוח הפסיקה, חשוב מאוד לעגן את ניכור ההכנסה מראש במסגרת מסמך משפטי מחייב.

הכותב - ממשרד אלתר עורכי דין האמור במאמר הוא על דעת הכותב בלבד, אינו משקף בהכרח את עמדת רשויות המס ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני     <center>>