עובד שלא התקבל לעבודה כמלצר בגלל היותו ערבי פוצה ב- 30,000 ₪

העובדות עומרי קיס (להלן: "המועמד"), אזרח ישראלי ממוצא ערבי ביקש לעבוד כמלצר במסעדה בשם "קפה קפה" בנמל תל אביב (להלן: "המסעדה"). המסעדה בעלת תעודת כשרות למהדרין. המועמד לא התקבל לעבודה, לטענתו מחמת לאומיותו ו/או דתו. המועמד הגיש תביעה לחייב את המסעדה לשלם לו פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק השוויון") בשל אי קבלתו לתפקיד מחמת לאומיותו ו/או דתו. פסק הדין עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. על פי עקרון זה אסור להפלות בין אדם לאדם, בין היתר מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי. ביסוד עקרון השוויון עומדים שיקולים של צדק והגינות. סעיף 2 לחוק השוויון אוסר על אפליה מטעמי מוצא. סעיף 9 לחוק השוויון, עניינו נטל ההוכחה בתביעה של עובד מכוח סעיף 2 לחוק השוויון. סעיף 9 לחוק השוויון קובע כי בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2. בהתאם לפסיקה על מנת להפוך את נטל הראיה על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה. אין מחלוקת בין הצדדים שמנהל המשמרת בחברה אמר למועמד שהוא לא יכול לעבוד בחברה מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו שלא הוכחשה על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהמועמד הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו. המסעדה לא הצליחה להפריך את טענת האפליה. המסעדה לא הוכיחה שהמועמד היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתיפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. בית הדין שוכנע שהעובדה שהמועמד אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, ולמצער הייתה אחת הסיבות שנשקלו בעת קבלת ההחלטה, כך ששיקול זה לכל הפחות "מכתים" את ההחלטה בפגם של אי קבלה לעבודה שלא כדין. בנוסף, הוכח שהמסעדה לא העסיקה מלצרים ערבים בשנים האחרונות ואף אינה מעסיקה היום. בנסיבות אלה, ההחלטה שלא לקבל את המועמד לעבודה התקבלה ע"י גורם מוסמך במסעדה ולכן בית הדין חייב את המסעדה לפצות את המועמד ב- 30,000 ש"ח בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".