יתכן שבגלישה באתרים שונים במהלך שעות העבודה יש משום גזלה של שעות העבודה, אולם על המעסיק להזהיר את העובדים לבל יעשו כן, לפקח על כך ולקבוע נהלים

העובדות תמיר אלוש (להלן: "העובד") הועסק בחברת הנסיך הקטן-אביב ואורן בע"מ (להלן: "המעסיקה") מיום 4/5/2011 ועד ליום 19/5/13. ביום 19/5/13 לאחר שהחל את יום עבודתו נקרא העובד בשעות הבוקר למשרדה של מנכ"לית המעסיקה. מאוחר יותר נקרא אליה שוב ובסוף היום כבר הודיעה לו שהוא מפוטר. העובד טען כי לא נערך לו שימוע כדין ותבע פיצוי בגובה 3 משכורות, וכן השבת סך של  550 ש"ח, שניכו משכרו האחרון בגין נזק שלכאורה גרם לרכב המעסיקה. בנוסף טען כי גלש באינטרנט מעת לעת ולא מעבר לגלישה של כל עובד ועובד. המעסיקה טענה כי העובד ביצע עבודתו ברמה בינונית נמוכה ובנושאים רבים כלל לא טיפל. כתוצאה מעבודתו, מנהלת המעסיקה הבהירה לעובד מספר פעמים כי אינה מרוצה מעבודתו והעובד הבטיח לשפר תפקודו. העובד חסם את חלון משרדו בפוסטר ושינה את מיקום המחשב, על מנת שלא ניתן יהיה לראות באלו אתרים הוא גולש באינטרנט. המעסיקה טענה כי ערכה מספר שימועים והעובד לא שיפר תפקידו ולכן המעסיקה נאלצה לפטרו. בסמוך לפיטוריו בדקה המעסיקה את רשימת ההיסטוריה במחשב, שעליו עבד העובד וגילתה שהעובד מעביר את שעות עבודתו בצפייה בסרטים ובסדרות, ובכך למעשה גנב שעות עבודה מהמעסיקה. עוד טענה כי מבדיקה שערכה כל השיחות הנכנסות והמיילים שלו לא היו בענייני עבודה ועל כן לא היה מקום לערוך לו שימוע נוכח מעשיו והיה מקום לשלול לו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. פסק הדין ביה"ד קיבל את תביעת העובד ודחה את התביעה שכנגד של המעסיקה. מנכ"לית המעסיקה קיימה עם העובד פגישת אזהרה שנה וחצי בטרם פיטוריו. לא הוצגה ראיה נוספת בעניין שיחות נוספות שבוצעו לעובד. באותם שיחות אחרות שנערכו, אם נערכו, לא הועלו טענות ספציפיות כלפי העובד לגבי תפקודו ורק נאמר לו ככל הנראה שהמעסיקה לא מרוצה מתפקודו. חובת השימוע עפ"י הפסיקה במקרים מסוימים אין צורך לערוך שימוע פורמלי אם מגיע ביה"ד למסקנה כי תכלית השימוע התקיימה ואין צורך למלא אחר "כללי טקס צורניים" על מנת לקיים את חובת השימוע. המעסיקה לא ערכה את השימוע בלב פתוח ובנפש חפצה ועל כן ביה"ד חייב את המעסיקה לשלם לעובד פיצוי בסך 8,000  ש"ח  ( משכורת יסוד אחת) בגין אי עריכת שימוע כדין. גלישת העובד באינטרנט במהלך העבודה טיעוניה של המעסיקה בעניין זה לא הועלו בשימוע ולא ניתנה הזדמנות לעובד להתגונן. עפ"י נתונים טכניים שהופקו ממחשבו של העובד היסטוריית הגלישה התייחסה לכל שעות היממה לרבות שעות הלילה. פירוט ההיסטוריה הובאו לביה"ד ללא ניתוח של מומחה במחשבים אלא ע"י מנהלת המעסיקה אשר אין לה הכשרה בנושא. ביה"ד קבע כי על המעסיק לפקח על עבודת עובדיו בזמן אמת ולא להגיש תביעה לאחר שנתיים על השבת שכר עבודה. ביה"ד שוכנע כי ההערכה כי 50% מעבודת העובד נעשתה לענייניו הפרטיים אינה מבוססת וכן דין תביעת החזרי שכר מצד המעסיק נדחתה. "הדעת נותנת כי יתכן שעובדים גולשים באתרים שונים המהלך שעות עבודתם ויש בכך משום גזילה של שעות העבודה, אולם על המעסיק להזהיר את העובדים לבל יעשו כן לפקח על כך, לקבוע נהלים ולא להגיש תביעות שכנגד לאחר שעובד מגיש תביעה ולהעלות טענות מן הגורן ומן היקב". פיצויי פיטורים נקבע כי לא עומדת כל זכות לשלול פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת וזאת מאחר והעובד פוטר בשל אי שביעות רצון מתפקודו ולא משום סיבה אחרת. הטענות שהועלו במסגרת התביעה שכנגד לא הועלו במסגרת הפיטורים ולא יעלה על הדעת שמעסיק יעלה טענות כנגד העובד בדיעבד וידרוש כספים ששולמו לו כדין. קיזוז נזק לרכב משכרו האחרון של העובד המעסיקה לא הראתה מקור נורמטיבי לקיזוז סכום זה בגין נזק לרכב החברה. המקרה הנ"ל אינו בא בגדר אחד המקרים המנויים בסעיף 25 (א) לחוק הגנת השכר. לאור האמור לעיל על המעסיקה להשיב לעובד סך של 550 ש"ח שנוכה שלא כדין. לאור האמור לעיל, תביעת העובד התקבלה בחלקה - המעסיקה תשלם לעובד פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 8,000 ש"ח והחזר בגין ניכוי שלא כדין בסך 550 ש"ח.   (*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".