הנטל להוכיח כי ההיעדרות של העובד השעתי לפני ואחרי החג הייתה שלא בהסכמת מעסיקו מוטל על המעסיק

העובדות גז חיש בע"מ (להלן: "המעסיקה") היא חברה פרטית המפעילה, בין היתר, תחנת תדלוק לרכבים הפועלת 24 שעות ביממה (למעט שבתות וחגים) ומאוישת על ידי עובדיה ברצף. יוסף מנצור (להלן: "העובד") עבד אצל המעסיקה כמתדלק מיום 26.11.08 עד יום 10.7.11. העובד הועסק בכל תקופת עבודתו במשמרת הלילה בלבד, ארבע משמרות בשבוע, על פי רוב בימים א'-ד'. העובד היה עובד שעתי ושכרו חושב לפי שעות עבודה בפועל ולפי שכר שעתי.  במכתב מיום 14.6.2011 הודיע העובד למעסיקה על התפטרותו מהעבודה. במכתב צוין כי התפטרותו תיכנס לתוקפה ביום 10.7.2011. העובד הגיש לביה"ד האזורי תובענה ובה עתר לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה ובהן לדמי חג. בכתב התביעה פרט העובד רשימה של 17 ימי חג שלטענתו לא שולמו לו בגינם דמי חגים. בהמשך צומצמה התביעה ל- 15 ימי חג. המעסיקה טענה כי לא שילמה את דמי החג שכן העובד לא עמד בתנאי המזכה בתשלום דמי חג - עבודה יום לפני יום החג ויום אחרי החג. בהמשך, לאחר סיום יחסי העבודה, שילמה המעסיקה לעובד סכום של 1,176 ₪, עבור שמונה ימי חג שבהם עמד העובד בתנאי האמור. בעד יתר החגים בהם העובד לא עבד גם יום לפני וגם יום אחרי לא שולמו לו דמי חגים. רק שבעה ימי חג מבין אלה שהמעסיקה שילמה בעדם דמי חגים נמנו בין 15 ימי החג שנתבעו. לפיכך, נותרה בין הצדדים מחלוקת ביחס לשמונה ימי חג. פסק הדין בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ברובו, אולם קבע כי באשר לדמי חגים, כי אם העובד לא נעדר בסמוך לחג, הרי שקמה לו הזכאות לתשלום דמי החג. אם העובד נעדר בסמוך לחג, בין לפני החג, בין לאחר החג ובין בשני הימים הסמוכים לחג – עוברים לבירור השלב השני והוא האם ההיעדרות הייתה בהסכמת המעביד. גם בשלב זה, ועל יסוד אותה חזקה עובדתית, הנטל להוכיח כי ההיעדרות של העובד הייתה שלא בהסכמת מעסיקו מוטל על המעסיק. המעסיקה הוכיחה כי העובד נעדר בסמוך לפני החגים שבמחלוקת, ולא הוכיחה כי היעדרות זו נעשתה שלא בהסכמתה. לפיכך נקבע שעל המעסיקה לשלם לעובד הפרש דמי חגים.   הכותבת – עו"ד ב"כל עובד" מבית חשבים ה.פ.ס מידע עסקי בע"מ.